Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 135

136 השירה העברית והערבית מדולדלים בנוף השירים והקורא יכול להאמין כי מלב המשוררים יצאו. והנה אם יש למצוא רוח עברי בשירי הססרדים אז נמצאנה אך ורק בשירי רבי יהודה הלוי ונס לא נכלם, כי אם בשיריו המוקדשים לרעיון תהית אומתנו ושינתה לארצה ובשיריו שירי •הקודש, ונם בשירת ,כתר מלכות• לרבי שלמה בן נבירול. ובאמת אומר לך כי שום שיר משירי הססרדים נם לא ממשוררינו האחרונים הלהיב את לבי כשירת ,נתר מלכותי. וריהיל חפץ לחקות תוכן שירתו זאת בשירו: "יהו לשון חזות אישון, אשר יחזה סלאיף (הוצאת אחיאסף כרך די ציד קיו), והנה אם נם לא נמצא בו מרחב הרעיונות העצורים בשירת "כתר מלכותי, אבל ההתפעלות ורגשי הקודש, אשר אנחנו מוצאים בו הם יותר נשננים ויותר נעלים. גם שירת בן נבירול "שנאנים שאננים• נעלה ונשגבה היא ורוח א ל הים מדבר מתוכה. ואני חושב כי אלו האריך בן נבירול ימים כרבי יהודה הלוי כי אז לא היה נוסל ממנו ברוחו הנשנב ובסגנונו הקצר והחר, אבל הוא מת בדמי ימיו וכשרונו הנאוניי לא התרחב כל צרכו. אולם יתר• שיריהם של משוררינו הססרדים הם כמעט כלם כתובים ברוח השירה הערבית וקשה מאד למצוא בהם רעיון אחר חדש אשר לא נמצא כדוגמתו באחת משירות הערבים! סעם אחת נסיתי לכתוב בצדדי השירים העברים אשר קראתי, את הבתים משירי הערבים המתאימים להם נם ברעיונות וגם בדרך המליצה, וכמעט שמצאתי לכל בית עברי בית ערבי מתאים לו ורעיון חדש לא מצאתי! ובסרט שירי אלחריוי הם רובם כבלם העתקות משירי הערבים (חוץ משירי הקודש) ואין ביניהם מקוריים. נם הריה־ל הרבה להכניס בשיריו על האהבה ועל הטבע רעיונות ערביאים שלקחם סן המוכן. הנה, למשל, דמותו את סני אהובתו לשמש ושערותיה לחשכת הלילה, היא מליצה נושנה ונם זכר אבי זקנו של ענתר (אשר חי כשבע מאות שנה לסני ריהיל) השתמש בה. נם רעיונו אשר הנה בחסצו לתאר את מחזה הטבע כימי האביב, בעת אשר תתכסה הארץ שושנים מנןנים שונים יאמר: תלבין ותוריק עת, וגם עת תארים תמשיל צביר, אוהבה נושקת!). ׳׳ נם את רעיונו זה חשבתי מתחלה לרעיון חדש ומקורי, אולם בימים האחרונים קראתי שירה ערביה, אשר חברה משורר ערבי אשר חי בסרנוסה, ואמצאהו באחד מבתיה בסגנון יותר נעלה ובשסה יותר נעימה. והנה אם נם לא נוכל להחליט כי כל רעיוני משוררינו הססרדים לקוחים מן הערבים אכל, עכיס, מקצתם, לקוחים מהם וכל מי שקורא את הרעיונות הללו בשירי הערבים ירניש כי שירי הסםרדים חלשים הם ביחס אל השירים הערבים ואינם אלא העתקה טובה. וכל טי שקורא את הססרות השירית או הפיוטית של הערבים הססררים יוכח לדעת עד כמה דלה היא ספרותנו אנו נם בכמותה ונם במהותה. התקופה הספרדית היתה עת הזהב לספרות הפיוטית הערבית כי בתקופה הזאת עלתה השירה הערביה על מרום קצה בנעימותה ובעושר רעיונותיה, אבל משונה היא משירת הערבים אשר חיו ■לפני מחמר וביותר נינש השנוי י) כלוסר: בעת תחפך עין הארץ העטופה פרחים ושושנים ליעי!?1בן, ירוק או אדום, תוסח לבביח בעת נשקה לאוחבח, כי או טרגע לרגע יחפבו פניה לגונים שוגים, ליפי תשי באב החשק ורגשי שמחת הפגישה אשר תרגיש חליפות בכל רגע ורגע.