Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 134

ממזרח וממערב 134 כי רוח השירה היתה ביסים ההם יותר נשנבה מאשר כיסינו אלה. אינו אלא טועה. דין רואים אנחנו כי הדורות הולכים ומתסתחים ושכל האדם והרגשתו מלכים וסשתלסים יותר ויותר, ואיך זה יתכן לחשוב כי שכלם והרגשתם של קדסונינו היו יותר נשגבים משל האחרונים,!׳ אין זאת כי אם שהראשונים היו חסשים ככל סחשבותיהם, הניונותיהם וגם כדבריהם, והאחרונים קשורים ואסורים בסרה ידועה לכללים שספרו להם הקדסונים, ולוא היו המשוררים האחרונים חסשים בכל דבריהם כסו הסשוררים הקרסונים, אז אולי היו לנוי נם היום משוררים כישעיה ומסירום ואסרו אלקים או שנשרה (משוררים ערבים), וסי יודע אם' לא נם רבי יהודה הלוי או רבי שלמה בן נבירול אשר היו נביאים בשיריהם, לא היו משוררים נשנכים כסשוררינו הקרסונים לולא נשקעו בכל רוחם וככל נסשם בשירה הערבית, לולא חקו את רעיונותיהם של הסשוררים הערבים, השקפותיהם והגיונותיהם ולולא אסרו את שיריהם בכבלי משקלי הערבים. הן זאת יודה כל איש, הטועם טעם השירה, כי לא הרי משורר מחקה כהרי משורר מקוריי הסולל מסלה מיוחדה לו לעצמו, לכן אתפלא סאד על האנשים האלה כי לא ירגישו שהמשוררים השוקלים שיריהם במשקלים ידועים ומסורים, אינם אלא מחקים את הקרטונים כמקצוע וה. אלו הייתי סשורר בחסד עליון, כי או לא הייתי שוקל שירי במשקלים אשר כבר נתקבלו בספרותנו השירית, אבל הייתי שוקל אותם לפי רוחי, טעמי והרגשתי אני. הנני חפץ להאמין שאם ינסו המשוררים האמתיים שבקרבנו לעשות כזאת: לבלי לכת בדרכי יתר המשוררים כנוגע להמשקל אז תהיה רוחם הפיוטית יותר נכרת ויותר בולטת בשיריהם. אלו לא היו משקלים כוללים לכל המשוררים וכל אחד מהם היה כותב שירו במשקלים המיוחדים לו לעצסו והמתאימים לסגנונו הרוחני ולתכונתו היצירית כי אז, בלי כל ספק, היו שיריהם העתקה יותר נאמנה ויותר מתיקה מרוחם ורעיונותיהם1). אולם באמרי לך, שטוב היה למשוררינו להתעמק בהשירה התנכיים לא היתד. כונתי בזה שנם המה ישקלו שיריהם כשירי התניך, כן הן לא יוכלו לדעת בבירור את המשקלים ההם ואלו נם ידעו אותם נם אז היד. קשה להם לדבר בסגנון הנביאים, אבל חפצתי לאמר כי אם יעסיקו סשוררינו חקור בשירה התנכי־ת אז יתקרבו יותר אל רוח השירה העברית האסתית והניונותיהם יהיו עברים במקורם, כלומר בהתרקמותם והולדם ואז יהיה נם אופן הכעח הניונותיהם יותר קרוב ומתאים אל הרוח העברי המקורי וממילא יהיה נם משקלם השירי משונה ממשקלם של שירי יתר העמים. אולם עתה רואים אנחנו כי מרוב שירי טשוררינו האחרונים נודף רוח גרמני, עכיס, לא רוח עברי, וגם משוררינו הספרדים הגו הרבה יתר בשירת הערבים מכשירי העברים, אף אם ירעו היטב את התניך עד שהיה שנור על פיהם רבחרו מקרבו פסוקים לחרוז בהם את שיריהם (נם את הדבר הזה למדו מהערבים הספרדים כי נם הם עשו כזאת בפסוקי הקוראן*), והפסוקים ההם אינם לא כיתרים ולא כאברים *) הסשוררים הלועזיים החרשים הקוראים לעעמם• בשם •איםפריםיוניםטים" כותבים את שיריהם בלי כל משקל, קזוב וסרח ובלי חרוזים. בת שירתם איננה סקבלת כל מרות הימנית. שיריהם חם השתפכות הרגש כמו שנברא בלב בלי כל יםוי, ולא ישימו עליו ככל• החסכמח יחיו גם דקים ורכים כמשי. הטוב ישבחטשוררים האלה הוא ארנא חאלץ. (חעורך). י) הערבים יקראו למין שירים כאלה בשם אלאקת?אם (11^1^) יעי׳ ערך זח בספר חזאנח אלאדב לאבן חנה אלחמוי.