Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 132

ממזרח וממערב 132 שכל עם ועם ישתדל לאסוף את כל שיריו. אין איש אשר יאסוף את אוצר השירים הד־רנוניים החיים עוד היום כסי עמנו. כי ערכם נמל מאד. יק כי לא הששה היא העיקר כי אם מה השירה השוררת נהם1). בשנים האחרונות החלו להרשים שירי עם ברוסיא ונליציא, כמו פשר .מקל נעם■ המכיל שירי וואלף עהרנקראנץ. אשר רבים מהם חיים עד היום בשי המון העם. כמו השירים: .משיחם צייטין•.דער נאנקראטש*; שירי ב. סאשיר כמו •אם אשכחך ירושלים* ושירי אליקום צונזער. זה האחרון היטיב לעשות בהוציאו לאור את שיריו בלדת תוי הזמרה, ואשר רבים מהם כמו השיר .דיא סאכע■ וכו׳ חיים המה בשי רוב המון העם במסיה וגאליציה. לשני שבועות אחדים הוציאה לאור החברה ת1ט8111111ט1 אוצר שירי עם בששת זירנון בלוית אותיות הזמרה. השירים האלה המה ממחברים שונים. מעודם ומארצות שונות ואחדים מהם אשר לא נודע שם מחברם. והיה אם נקרא באוצר הזה אז נראה רדון אחד מבריח כחוט השני אח כל השירים והחרודם האלה והוא חבת ציון ותקות ישראל. ובכל מקום אשר שירת ישראל תבכה על ענותו ועל מר גורלו שם תמצא נם נוחם כי לא אבדה עוד תקותו. ואף כי נשתנה ששת השירים, בכל זאת תוכן אחד ומטרה אחת להם ולשירי ישראל אשר שרו לשני אלשים שנה — שיר ציון לא נשכח משיגו ער היום ולא ישכח משינו לדור מרים. וכאשר ישכון ישראל לבטח בארצנו אז יהשך שיר העצב לשיר שמחה. ואך קול דיצה רינה וחדור. ישמע בשערי ירושלים. ברלין. שמואל ראשאשורט. י) אל הדבר הזח שטו עתה הסוםרים הנכבדים 8. סארעק וש. גינזבורג אח לבם, והסה עטלים לאסוף אח שירי־העם חדרגמיים ולחתדאם לאור. העורך.