Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 131

131 לתכונת שית עטנו זנו רעו בר מצוד. יעקינא כדין דהן אגילדץ רענדיל,) שענק איך דיר און וואם סי וועט דך סיט דיר איבערטיהן נידענק טארנעססץ זאללסט דוא ניבט ראם רענדיל זאלל בייא דיר דין טהייער אויף אייבינע יאהרק און ארף אלטע צייטען אז טי וועט דעך ווערשין אין שייער אונ אין וואססער ראם רענדיל זאללסט דוא ניכט אדסבייטען. שירים כאלה גולדו דש חב לרגלי איזה סאורע ידוע כסו רדישת היהודים, גזרות רעות, שרישת בתי סושב היהודים, הצלת היהודים מבלבול שקר, סגשות רעות וכדוסה. סקרים כאלה נתנו להמשוררים או להבדחנים ענין לענות בו. בסאה הי־ז החלו לכתוב נם חזיונות, אשר יסודתן בתולדות ישראל, בששת ז׳רטן כטו •מכירת יוסף• .אחשורוש ששיעל*. החזיונות האלה יכילו בכל שעם ושעם שירים חרשים, החיים בשי העם, והשיחם האלה יעיח לטדי כי תקות ישראל לשוב אל ארצו לא טתה וחיה היא עמי בלבו כבשנים קדמוניות. העם לא יבחר בעין בקורת את שיריו, כי אך הנכנסים אל לבו ואשר יביעו את געגועיו יחיו בשיו. והיה אם נבחין השעם את השירים החיים נם עתה בשי העם היהודי ברוסיה ובגליציה אז נדע ברור איזה רנשות טמונים בחבו... בחצי הסאה האחרונה, בעת אשר שטש ההשכלה החלה לשלוח את קרניה לארצות הסלאווים החל מפשר •הטרשלקים• להתמעט סיום ליום ומקום שיריהם יקחו שירי האושירה הו׳רטנית אשר נוסדה עיי נולשדן ברוסיא ותשרוש את כנסיה נם לאטיריקא. וכן התמתח החזיון הדמוני וימלא את כל טושב ישראל בשיריו וזמירותיו הגעיטים. רוב ננינות החדוגות האלה דומות הנה עד לטאד לננינות הסלאווים, יק כי נסש היהודי הטרה תטצא כאז נם עתה נחת ברוח זמרה עצובה, השורר כמעט בכל זמרות הסלאווים, ולכן מסוגלות הנה זמרות הרוסים לשירי ישראל. פעולתם של מציגי החזיונות האלה עזה מאד על לב העם ובנסעם מעיר לעיר וממדינה למדינה יזרעו כהבדחנים את זרע אהבת הלאום ותקות התחיה בלב ההמון, יען כי רבים משירי החזיונות האלה מלאים המה רנשות נעלים ורוח שירה נפלאה. אזכיר בזה, למשל, את השיר •איין שאסטעכיל איז גיווען אמאל אין רעם לאנד כנען־ מהחזיון בר כוכבא, או •שכת יום טוב אונד ראש חדש■ מחזיון שולמית וכדומה להם. החזיוטת האלה הלקוחים מדברי ימיט הועילו גם להרחבת דעת חולדות ישראל. מובן מאליו כי רבים טהחזיונות הז׳רטניים ישחיתו את נשש העם בדברי להג אשר הנפש היסה חטאם נחם, ותחת לחנך וללמד את ההמון עוד ידהו לו. לפלא תא כי. נם מהחזיוטח בחר העם אך בשירים אשר חבת ציון ותקות ישראל תא נושא עגינם. לדאבון לבט לא ישימו גם חכמינו בארצות המערב את לבם לשירי עמם אשר אך על ידם יכיח את תכונת נפשו. נם האדוקים שבהם בשאט נשש יביטו על כל שיר כחוב יתדית ויראו לנטע בו. ובעת אשר יבלו רבים מאחיט את רוב שטחיהם בחקרי שירי הערביאים לדעת על נטן ששר כל אות ואות לדעת מתי נכתבו וטי היה מחברם, אין איש שם על לב לשירי עמט, החיים בשיו ואשר החיו בקרבן כל דקי חקות. בעת . 1) רענריגי חוא דוקאט. /