Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 130

םםזרח:וםםערב 130 הלקו. ישבח את [מרירות נמשו בשבתו כשעה אשר יזמר זמירותיו; בשעה ההיא יהיה בעיניו ל״בן מלך־ מאושר וחמשי. והיה כאשר חדל היהודי ללמוד ש*ע אז חדל ש להביןןאת ממש התמלוח והזמרות, ומובן מאליו כי לא השביעו עוד אח נמשו השוקקה לעוף על כנמי בת־השירה למען תשכח את ענותה וצרוחיה. בעת הזאת החל השיר הז׳רנוני להתמתח ברוסיה ונמולין ובערים היותר גדולות באשכנז(מם־ד׳ המבורג וכוי) ושלח מארותיו לכל ארצות הסלאווים אשר ישראל מצויים שם. בתחלה מצאו השירים הזירגנים חן אך כעיני המון העם. והמיוחכוים הביטו אליהם בשאט נמש. אך כעבור שנים אחדות הסכינו נם המיוחסים ולומדי התורה לשירי ז׳רק. ובחמץ לבב שמעו את השירים האלה ממי ר״נרחך. הבדחנים או •הטרשלקים■ היו נוסעים מעיר לעיר, ממדינה למדינה משירו את שיריהם למני קהל ועדה ככל שעת הכשר כמו חג הנשואין, האירוסין. חנוכת הבית וכדומה; וכ־כ הסכין העם להם בכל דבר שמחה עד כי לא שער היהודי בנמשו החונה בלא בדחן. זולת זאת השמיעו המרשלקים את שיריהם נם כבתי המרוחים ובסרט בימי השוק. במקומות אשר נאסמו סוחרים ותגרנים רבים מכל קצוי המדינה. במנות היום היו באים כולם לבית המרזח לשמח את נמשם בשיריהם ומליצותיהם של הבדחנים אשר באו כשמן בעצמותיהם, וכל איש שמח אם עלתה בידו להביא שירים חדשים לבני ביתו. ככה נתמשטו שירי .המרשלקים־ למדינות רבות ונמסרו מאיש לאיש, והשירים אשר נכנסו ללב העם והסיקו רצונו היו ברבות הימים, אחרי אשר נשכח שם מחברם, לשירי עם אמחיים. זולת זאת שרו.המרשלקים■ את שיריהם על מי רוב נם בהעתקות לש־ע ולא מעט הועילו להרחבת דעת ש־ע בין העם, כי ע־י ההעתקות היה נקל להמון העם להבין את משר השיר העברי, ואולי להבין אח־כ נם משר התסלות והזטירות. למלא היא בעיני כי עד היום לא הכיר איש את ערכם ומעולתם של המרשלקים להחזקת רוח היהודי ולהרחבת ידיעת ש־ע בין המון העם. עם־י רוב היו המרשלקים בעלי כשרונות גדולים, ויש שהיו נם משוררים אמתים, ולו נולדו על ברכי עם אחר כי אז לא אחד מהם הציב לו יד ושם בתולדות הסמרות של העם הזה, ומי יודע אם לא היה נם היינה רק בדחן גדול לו נולד ברוסיה או בגליציה. כגורלו של כל עם ישראל בגולה כן היה נם נורל הבדחנים, כי בצר ובמצוק בלו את רוב שנותיהם, נעים ונדים היו בארץ, ואך לעתים רחוקות עלתה בידם לשבת ולהתענג בחברת בגי משמחתם. המרשלקים האלה היו נושאים את רוח הזמרה והמליצה של העם כהרמסודים ביון, אשר החיו את רוח העם והלהיבו את לבו לאהוב וללחום בעד ארץ מולדתם, ע־י שירי השורים אשר שרו למניהם. ש הטרשלקים נדרו מעיר לעיר וישמיעו אח שיריהם באזני הטון העם וילהיבו את היהודי הנדכה והנענה, לאהוב את דתו המורשה לו וצור ממנו חצב. המה הזכירוהו כי עוד לא אבדה תקוחו, ותשועתו בוא תבא. לדאבון לבט נשארו לנו אך מעט מזעיר משירי המרשלקים הראשונים, כי איש לא שם את לבו לכתוב אותם במסר וכמות בדחן אחד מלא אחר את מקומו ועטו באו והחמשטו כעם נם שירים חדשים. ואף אם מלות השירים וחרוזיהם נשחט, בכל זאת רוח השירים ומטרתם לא נשתנו כי המרשליק ידע מה נמש העם דורשת משיריו. שיריהם הטה .חבת ציון, חזוק אמונה וביאת המשיח,. לדוגמא אתן בזה חרוז משיר אחר אשר שמעתיו ממי המון העם בנליציא אך לא אדע טי מחבת, ומתי נכתב. ענינו הוא צואת האב, הוא אביט שבשמים, לבנו, תא עם ישראל, בגתט לו.מטבעת זהב■ הוא דת ישראל.