Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 128

ממזרח וממערב 128 המיוחסים אשר יככירו את א:םם עליו. מלחמות גדולות ונצחונות בכירים לא ישמחו את לב העם אם אין שלום בעצמותיו; אך מתכונת שירתו נוכל להכיר אם מאושר העם הזד, ואם ישמח בגורלו. בצדק העיר שםנהויער כי רוב עמי הצסון, אף כי ממלכות נדולות ועצומות להם בכל זאת רוח כהה ועצב שלמת בכל שירותיהם. סבת הדבר הוא, כי אין חירות להעמיס האלה ועצמת הממלכה ונצחונותיד, תועיל אך להמיוחסים שבהם. והעם? הוא אך את דמיו כמים ישסוך על שדה המלחמה, ואחר כך יטה את שכמו לסבול כבראשונה. את מרירות נפשו יביע בשיריו החיים בםיו ונמסרים מדור לדור. אומתנו לא תשתנה בדבר הזה מכל אומות העולם. נם לה לב רנש ונפש יודעת את מצבה וחלקה בארץ. נם עם ישראל יביע את כל אשר עם לבבו בשיריו אשר רבים מהם היו לנם נוים. מקדם קדמתה חי השיר בשי עמנו, אשר היה לו נוחם בצרה ועל כנפיו נשאהו לארץ אשר מלי דודסיו ומעניו לא ישיגוהו . . . מימים קדמוניות לא פסקה השיר מפיהם של העברים ער היום הזה, ואף כי ברבות הימים נשכחה מעט מעט השפה העבריה מפי העם ולא לעתים רתוקות שר נם בלשונות נכריות, אך בכל זאת, רוח שירתו ותכונתה היתד, תמיד עברית ... אם נשים עין בוחנת על כל שירי עמנו אשר מצאו מפלות בלב המון העברי, אז נוכח לדעת בי רנש אחר מבריח כמעט את כולם והוא: חבת ציון, תקות ישראל לעתיד. עור בימי שבת ישראל בארצו איש תחת נפנו ואיש תחת תאנתו כבר התפתח שירי־העם ועשה פרי הלולים. אחדים מיתי הפליטה נשארו נם לנו לברכה עד היום הזה בכתבי קרשנו. .שירי המעלות■ המה ג־כ שריד ופליט משירי עם שהושרו במקהלות. ־ מסננון השירים ומתבליתם נכיר כי נם שירי עולים למל המה. הוד הטבע ורוממותה, שנוי תמונות הארץ וגאון הרי ישראל שפכו עליהם את רוח השירה, וישפכו את רוחם בשיר. אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי? עזרי מעם ה׳ עושה שמים וארץ! ובאשר ראתה עינם ירושלים, אחרי עמל ותלאה רבה אשר סבלו בדרך שרו ברוב ניל וחרורי במקהלות: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו כי שם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל. בלי שום ספק היה רב מאד מספר שירי עם היהודים אשר לדאבון לבנו אך מעט מזעיר נשארו לנו, ועד כמה היו יפים ונעימים השירים האלה יעיד לנו המזמור .על נהרות בבל־. שירי העברים מצאו מפלות נם בלב אויביהם, ובחפץ לבב שמעו אח שיר ישראל: שירו לנו משיר ציון! דרשו מאת המקוננים על אבדן ארצם אשר אך בשירם מצאו נוחם. מעת הלך ישראל בנולד, נשבת שיר ניל וחדור,, ואך עננה שחורה ורוח עצבת רובצת על שירי אבלי ירושלים. צהלת השלוים והשקטים גנוזה ועמה — נם שירי יין. המשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית משתאות■(סוטה מ־ח ע־א). וכיב היה נדול האבל על חיבן ארצנו עד כי חפצו לבטל את הזמרה, •שלחו למר עוקבה זמרא טנא לן ראסור