Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 120

םסזרח וממערב 120 אחרים.יאמת: אדרבא, כריך רחמנא שנתן לנו כל מתנת אבותינו להנאתנו. ושיש לנו אוצרות שמורים לאורך ימים; אבל המשכיל בעל נסש יבין מה המה אוצרות שמורים לבן־אדם, שבאמת כל גדלו וכהו הוא רק בשעה שהוא חי על חשבון עצמו ומהותו. ילכו בעלי ההתפתחות לבטח דרכם באמונתם התמימה, שכל האדם ועשרו הוא בוה שדור הולך ודור בא והקולטרה לעולם עומדת; ישמחו הס בעשרם הרב שיכולים המה לאצור את כל הסגולות האנושיות משנות דור ודור, לדעת ולהבין כל אשר הנו וחשבו; הישרים שבבני אדם המבקשים רק לעמוד על עצמם, ושבוחרים הם ללכת ערום מלהתכסות בטליתם של אחרים, אלה המרגישים את יסורי־הנפש הסובלת מסבל הירושה הכבדה אשר תשחית בנו כל חלקה עצמית ונטיעה טבעית, המה. יודעים נכונה עד כמה הפסדנו ע־י עטיה של התולדה, שאכלה את כל ד,.יקום־ שבנו ובנפשנו. נם •אחר העם■ שלגבי ר,.אחדות■ בתורת ההתפתחות הוא מאמין אדוק ושהכל בעיניו תלך ומשתלם הולך ונתקן, נם הוא מעיר בדרךאנב: .לכן אפשר לומר בצדק, כי במעמקי לב כל אחד מאישי ההברה יושבים אלפי היפנוטיוורים נסתרים, המצוים עליו בחזקה, כך וכך תהיינה דעותיך! כך וכך מעשיך 1 — והוא שומע, מבלי רעת כי שומע תא; תנה דעות ועושה מעשים כמצווה עליו, מוצא עם זה נם ראיות נכוחות לדעותיו וטעמים נכונים למעשיו, ולא ירניש שרוח אחרים חושב ממוחו ומעסק את ידיו, בעת שרות העצמית, תאני■ הפנימי שלו, זר לפעמים לנמרי לכל אותם ההגיונות והמעשים, אלא שאין קולו נשמע מפני קול המונו של האני החצוני, אני של דברים"., [שתי רשויות]. אבל יש שר,.אני הפנימי• ילאה נשוא עולם של אותן ד״הניונוח והמעשים הזרים לו לגמרי■, ואז הוא מוסר מחאה עזה ננד תזקנים הבטלנים■ האלה, שבאו לעצור בעד חייו הפנימיים, וימי המחאה הללו המה ימי התסיסה העזה לאדם, לעם לקולטורה, ימים שהצורך וההתעוררות לחיים חדשים ולצרכים חדשים שוטפים בזרמם אוצרות קדומים. הימים האלה המה ימי המהפכות ד,נתלות והמרידות הרוחניות המטביעות את מטבעתן על האדם ומלואו, על הצבור והחביה, על עם כלו ודור שלם; ימים המשנים את ערכי החיים הפנימיים והחצוניים מקצה אל הקצה: הקדש יהיה לחול והתל לקדש• העיקר למפל והטפל לעיקר, הטוב לרע והרע לטוב, החיים לבלי־חיים והמות לאל־מות, והכל משתנה ומקבל תוך חדש וצורה חדשה לנמרי, כאלו יברא .אדם־חדש■ לפנינו ונשמה חדשה באפו. אין אנו צריכים להעיר על השנויים והתמורות שבאו בעולמנו אנו: בהשגת אלוה ועולם, בערכי הטוב והישר, החיים ותעורתם, שנויים שכל אחד ואחד מהם כמעט הפכה הקערה על פיה: כמו השנויים שבץ עולם המוסרי ושבין עולמו של ישראל הטבעי שבין החיים התותים בימי תושבע־פ, ובין החיים השיריים בימי תורה שבכתב, שבין חיי הישיבות וספסלי בית המדרש ובין החיים המדיניים וימי העוז והבח, שבין החיים ההלכותיים החיצוניים ובין חיי הקבלה והנסתר - שבין החיים התמימים אשר בספרי יראים ובין חיי הפלוסופיה-הדתית, שבין חיי הוד החסידות ובין חיי הרבנות החנוטה, שבין ההשכלה .בת השמים■ ובין חיי ד,.מבואות האפלות־, ושבין אותה ההשכלה הפזרנית בעצמה לבין הלאומיות המכנסת. נם למותר יהיה להעיר על השנויים האלהיים והטבעיים, המוסריים והמדיניים, החברותיים והאנושיים שבקרב אוה־ע: התסיסות הבודהיות. הצורסתיוח, החליפות הרכות בחיי היונים מימי סבי דבי אתונא עד ימי האסלטונים החדשים, מלהטת הקולטורה