Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 117

117 זקנה ובחרות מקמי סשר תורה ולא קימו סקסי גברא רבא•; אכל לאש לאש נצחו ד״אראלים־ את ה.מצוקים■, ונכוא נשצור הכתב השסעש את הדשות ... כל מה שנתמעטו תנאינו המדיניים והלאומיים, נתמעטה נם דמות אנושיותנו ובל המהות אשר בנפשנו ונהיה לאנשים שעומדים ומעיינים בסשר לדעת על מה הם עומדים, רואים ושואלים את כתביהם מד, הם רואים. מתישים וחושבים כפי שמסור להם להרגיש ולחשוב. כל הרגשות הרבות, המחשבות הנחלות, הרצון והחפץ; בל מה אשר יפעם בלב־ אדם באשר הוא אדם בעל נפש־חיה, משכלת, מרנשת ורוצה; כשהחיים והמונם, צרכי נפשות ויתרונם, הכל הכל כשאון המונו, בסערת רוחם, בצרבם להתפשט, נשתתקו מפני עול הספר... מפני הספר דהיום, דמאתמול, — וכלנו בנעורינו ובזקנינו, בנפשנו ומתחנו, ברגשותינו ומחשבותינו ברצוננו ובמנמותינו וחלוטותינו, הרי אנו חיים רק לפי שנאמר וכמו שכתב... ו״הכחב• הכל יכול, ומשיב על הכל, מבאר הכל ומורה הכל; תא אוסר ומתיר כל דברים שבלב ושבמוח, כל נטיות שבמעשים ושבחיים. כלנו בחיינו ובמהותנו מסורים אנחנו בידו, ותא אינו מות־ משלו אפילו במלא־נימא. הוא אינו מניח בעולמו של האדם ובנפשו פנימה מקום כל שהוא בתור רשות שאינו לא מצוד, ולא חובה ושאינו כבר מרומז בין השיטין; על הכל תא מצוד" ועל הכל הוא מושל סטשלה בלתי מינבלת, ממשלה שמבלי שאול את פיה אסור לארם להניע את אצבעו ולקרוץ בעיניו; אחרי שנם .לבא ועינא הנן חרי מיסורי דעבירה■ — ועבירה היא כל דבר שאין לו היתר ב.בתבי. — .אסוננו תא — קובל אחד'העם בדברים יורדים חדרי בטן — מה שאין אנו עם ספרותי, כי אם, עט הספר — עם־ספרותי אפשר לקרוא איפוא רק לוה, שחייו וחיי ספרות, הדורות והספרים, תלכים ומתפתחים יחד, הספרות לפי צרכי הדור, והדור לסי רוח הספרות. להעם הספרותי תעודת הספרות היא לזרוע על תלמי הלבבות רעיונו^ וחפצים חדשים ולעווב אחרי כן את הזרע הרך להשגחת הלב, שיקלטהו, יצמיחו וינדלו בכה עצמו ולפי צרכיו וכד — אבל עם הסשי הוא עבד הספר, עם שפרחה נשכת מתוך לבו ונכנסה כלה לתך דברים שבכתב. לו תעודת הספר היא לא להעשיר את הלב בכתת חדשים, כי אם, אדרבא, להחלישו ולהשפילו עד שלא יעוז עוד לפעול ולהתפעל בכה עצמו ולפי צרכיו, אלא הכל רק באמצעות הכתב׳, [תרה שבלב]. .כל חזיון טבעי או מוסרי — מוסיף ואומר — המסוגל לעורר איזה תנועה בלב מוכרח להביא את הסכמה שבכתב על שהרשות נתנה לו לעשות זאת, ונם אז אין ההתעוררות עוד פשוטה וטבעית, כי אם לפי תכנית מיוחדת מלאכותית הקבועה וגבולה מראש■ [שם]. חמה אנכי אם יש בדור הזה מי שיודע לבטא בצבעים יותר בהירים ונכוחים את מצב התאבנות הנוראה של .עם הספר־, עם שכלו תא כתב ומכתב ושכל נפשו כתבה היא מכל עבריה כתב על נבי כתב ואותיות על נבי אותיות — אבל האי נברא בעצמו בבואו לתחת לגו .עצה ותרופה למכתנו האנושה*, תא מבריז ומודיע ברבים: ספר. חרש נתץ לנו עוד הפעם! הכל בדרך שהלכו בו רבי יתדה הנשיא, הרמבים ורבי יוסף קרא■ — [ע־ד אוצר היהדות, על פרשת דרכים 257].