Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 115

115 זהנה ובחרות ההדר, בכל כושר שיתנו בעדה — והיושר הזה היה הזיוף היסודי של הטבע, הטבעיות, כל הממשות בעולם השנימי כבהחיצוני שבא בעקב אותו הבכ,ר. ולא עוד שכנגד כל התנאים שבלעדם לא היה אששר לשום אומה ולשון להתקיים, נראו להם מתוך עצמותם יסוד־ננודי לד,תנאים הטבעיים בשנותם את ערכי העולם והחיים, התולדה והנשש בזה אחר זה ...* והשמים כבירים ונוראים מאד. נם בני ישראל בעצמם היו נוטים ע־ש רוב .לעשות את הרע־, ר־־ל לחיות ככל העמים בארץ. והמלחמה כין חול וקודש, בין החיים הממשיים והחיים הרוחניים תמלא בשטף עתה כל ימי מלחמת קולטרתו הרוחנית והמדינית העשירה מאד. שעם נבר הרוח ויעלו בני ישראל השמיטה, או לכל השחות לשמי -ממשלת הצדק המוחלטת־, ושעם נצח החולין הישה את הקודש אויבו, ויחיו כבני־־אדם היודעים שבני אדם הם ושחיים המה על מנת לחיות. אבל כל הנסיונות האלו להחזיר להחיים את מאורם היו לשוא אחרי כבוי נרו המדיני ואחרי הריסת שארית היסוד הבריא שנשאר לו לשליטה. .ירושלים הבקעה, היכל החלומות היה למאכלת אש, העם נשזר לכל רוח. תאת היתד, משלתו האחרונה היותר גדולה של רעיון החלומות בישראל. עץ הדעת מצין תמצית לשד חיתו של עץ החיים, עד כי יבש נזעו ושרשיו נרקבו — ועתה החלה הנלות הארוכה')...־ .קוראי הדורות־ שלנו, שמשני .רוח יתרה־ שבהם ומבטם השונה שמימה, אינם מסוגלים עוד להבין את ערך חיי־־התומר והמעטד־־הארצי לבל עם ואדם בריאים ושלמים כל צרכם, המה, שדרכם לראות בתולדות ישראל רק .נשלאות־ ושנויים ממנהנו של עולם או נם מסדרי בראשית, המה רואים אמנם בנלות יהודה: מעין נצחון שמיא על ארעא, המה רואים .בירידת האומה התעלות האמונה• וכחותיה היוחמים; באשר .הרוחני המתנוסס בישראל אינו ברוחני של נר ולאום אשר האמונה שלו אך כמעיר לעוור לשליטתו המדיני ובכשל עוור ונשל עוור־ [שרה צושים. לבוב תי־ך]; ונתלה בעיניהם יבנה ובנותיה יותר מירושלים בבנינה, כותלי בית המדרש מחומות כצורות ומלחמתה של תורה ממלחמת נוי עם נוי. אבל מלחמתה של תורה כלבד, מבלי שימוד־לב לשאר התנאים הטבעיים הדרושים לכל לאום הלוחם בער קיומו, ושבלערם אי־־אששר לו לחיות כראוי; האויר השמימי הנטוי על ראשינו בעור שאין עמדה תחת לרנלינו ונויד, לאומית לנשמתנו; ההתדבקות היתרה ב.חיי עולם־ בעובה את חיי השעה הדרושים לישובו של עולמנו, — הן הן הראו נכונה עד היכן חיי עם במעמדים־רוחניים־קיצוניים כאלה מגיעים... המה הראו את הנזק הרב שנזקו בני עמנו בתור עם ובני אדם מעת חדלו להיות ,ישראל במעמדם־- חכמינו וחוקרינו בתור .בעלי־־רוחות־ נוטים להנדיל את ערכן של ה-ארבע אמות של הלכה• ער לשמי השמים ורואים ב״השכינה השרויה בתוכם־ תכליתו של עמנו; אבל לא ישימו אל לבם כי נם באותן ארבע אמות של הלכה בעצמן כבר נשל רמזו של דבר. .התנאים מבלי עולם־ הם שמורים הלכה מתוך משנתם־ — ולא כל שכן אלה החיים מתוך משנתם או חיים רק בתוך משנתם. שוכחים המה כי כבר באותן מתלי בית . \ לי־- *) סוף סאםר "סלחסת הקולטורה כישראלי. תשלח חוברת רביעית, נרך ראשון.