Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 114

114 ממזרח וממערב כל ארד הלבנון, ההרים הרמים ושכיות חמרת החיים ההולכים לאבור, שסוף כל סוף נם המה מעשי אלהים.. . .והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקנים חלומות יחלומו בתרים חזיונות יראו־. אבל דא עקא שכל החלומות והחזיונות השונים היו רק לחלום אחד ולחזיון אחד, חלום שכל הבריאה כלה רק כ.כםוי קררה■ לו. דא עקא שהחיים והמונם נעשו טםלים לקנדדמדת החיים. והעולם כלו כסוי ל.חשבונו של עולם...* דא עקא שחלום אחר יחלמו וחשבון אחד יחשבו בעור שחלומות החיים וחשבונותיהם רבים ושונים מאד. •האחדות• אמנם ראמות סללה בקדושתה הרבה ובאלהותה החממה, אלהות אחת לעם אחר; אבל עלינו לאמת על כרחנו את אשר נאמר, מאת אחר מבעלי האסופות שב.םלוסוםית התולדה", על אדותנו: .שכיון שבני ישראל היו לאשר היו על ידי האחרות המוחלטת שוב אינם בני תרין נמורים בתור יחידים מתםרטים מן האחד הכולל. ובזה יבדל ישראל מאלה עמי הקדם אשר הוא דומה להם בערכו־. הפוסקים התולדיים שלנו ושל אחרים, כשיבוא לידם לדבר ע־ד עמי הקדם וע־ד היחס הערכי שבין עם היונים לבני ישראל, רנילים לחזור ולשנות את ההבדל הידוע: שעם ישראל נתנו את המוסר לעולם, והיונים את היופי, והריקנטי מודה במקצת שנם .היונים קרובים מעט לאורחא דמהמנותא". אבל ההבדל היסודי שביניהם אם בכלל נציב נבולות עטים, הוא אחר לגמרי: לבני ישראל היה די האחד והיונים לא הסתפקו נם ברבים — למה הדבר רומה? פלוני מקריב כל כחו וחייו רק לבנין אחד גדול שרק אותו הוא מיפה ומשכלל, רק בשבילו תא ינע תמיד ומסיח דעתו לנמרי משאר הנמצאים; ומברו בונה מנדלים רבים, נוטע ננות ופרדסים, נושר גשרים ומעבדות וכת הולך ומתפשט לכמה צדדים ולכמה גוונים; כך הוא ההבדל בין בני ישראל להיונים. האחרונים תרו את כל הארץ, את החיים ומלואם, שמו לבם לכל מה שבים וביבשה, השמים והארץ וכל צבאם, נם מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאתר; והראשונים לא ידעו כל ימיהם רק לבנות מנדל אחד, מנדל שזולתו הכל הבל ולא עוד שנם באותו מנדל הבנוי לתלפיות וראשו מגיע השמיטה לא עלה על לבבם מעולם לעמוד על פסנתו, למען תחזינה עיניהם את כל הנכר הרחב והעולם אשר לרנליו... העולם־־היוני גדול ורחב, רם ונשא ועמוק עמוק, בו מציאות אין־סוף, וחיים בלי בלי שעור; והמה ממלאים אות במלואם, ממלאים כל רוחו ומהותו. בכל מקום שיפנו יראו מראות וחזיונות נשגבים למכביר, התנליות שונות, ודאיות וחידות, שאלות ותמיתת; ובלם תלכים הלוך ומתפשט, הלוך ומרומם את ד״נשמוח היתרות* שבהם ומעשירים אותם בעושר רב- בעושר מקיף את העולם ומלואו. תחת זה הסתפקו אבותינו הבונים בנין אריאל רק ב.ברי־ אחד נדול, .ברי־ שאמנם עשיר הוא במקום זה, אבל לא ידע את ד״עושר־ השמור במקום אחר... ולא לבד ביחוסם להעולם אשר מסביב להם הצטמצמו בסנה אחת צרה, כי אם נם ביחוסם לעצמם, אל מהותם ואל יסוד חייהם הלאומי והאנושי חזקו את ישותם דוקא בדברים שלאחרים הם גורמים תליה באויר. ומה נכונים דברי ניטשה באסרו: •שהיותר נפלא בתלדות העולם תא מעמד עם ישראל בהגיעו להמועד: שעלץ היה לענות על השאלה: להיות או לחדול? שבברי גדול, אשר ימלא לבנו פחד, בכרו את