Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 113

113 זקנה ובחרות •־/ שאנו נתונים בחיים תוססים, ונענועים רבים נתעוררו בנו להיות ולחיות, לחיות בטלואנו ולהיות בסלואנו, ולהתיחס אל העולם ומלואו אל החיים והטונם ביחוסים טבעיים, הרי אנו אסורים שם בתוך רוחנו לנטיות זרות ומחשבות זרות המכסות את עין העולם בעדנו. חיינו הלאומיים דורשים עתה מאתנו את תשקידם ביד חזקה ובכל החשץ העז להתקיים ולהיות אנשים שייכים לנו לעצמנו, אנשים הששים מעבדות שניסית, כלומר, שלא נהיה עוד אנוסים להשלות את נששנו ואת העמים האחרים, ולהנן על עצמנו על ידי זה שנשקיר את עצמנו; הננו נעצרים על ידי התוצאות הישנות המובילות את הרנשות הלאומיות והתביעות החולדיוח לתחום היהדות המפשטת, שרבים מאתנו מטעים את עצמם לצאת בה ידי חובתם הלאומית ... .הלאומית היא צורה מוחשית אשר תתנלה בה האנושית בכל עם ועם בהסכם עם תנאי חייו וצרכיו ותולדותיו* (האדם באהל); אבל דא עקא שההסכם הזה, שנם מחחלת ברייתו היה אצלנו רשוי מאד חדל בנו עתה לנמרי. .רק באותה טרח — יאמר חכם אחד — אשר התנאים המלאכותיים החיצוניים של עם או צבור, מתאימים לנטייתם הטבעית והפנימית בה במדה.תתגדל. תתחזק נם תקות החיים שלהם* (ז6נ1־)ז(1). אבל דא עקא שנם התנאים החיצוניים והמלאכותיים הסובבים אותנו כד,נשיה הטבעית שלנו, טבע שני, שלישי או רביעי כלם יחד רקובים עד היסוד. דא עקא שבבואנו לטפל בחקות החיים שלנו הננו מוצאים, שאץ לנו חיים כלל ... כל עם ועם בעל קולטורה ישנה ש״עוטדת* דורות הרבה, כל גוי ולשון שהיו שקועים ימים רבים ברוחניות, כל אותן בני אדם שהמה .בני־אבהן־ ומנורשים בנחלת־ אבות ובקניני תולדה רבה; בקצרה כל היחשנים שיש להם .זכות־אבות• ואוצר־עתיק שמור בידם מאבותיהם סובלים המה תחת המשא הגדול הרובץ עליהם, ולא מבעי אנחנו .בני ישראל* עם סנור וטסונר מבחוץ ומבית... עם .עתיק־יוטין* שעודנו עבד לד״קרך קימת* שלו, לשירותיו ולשרי שירותיו המתישים את כחו... מודה אני, שבמדה ידועה נכונים הם דברי רנ*ק על אדות מהותם של טי ולאום: .שאין עצמות האומה במה שהיא אומה כי אם עצמות הרוחני שבה*. אבל כיון שמדת ה.עצם הרוחני* טרשת סאתה והאומה עצמה נעשית טשלה לרוחה; כיון שרוחניותה תתנדל ותתעצם כל כך עד שתבדל מן החומר, מן החיים, מן הטבע- בתור בנין בשני עצמו שמוקף חומה.״ אז הספדה מרובה משכרה; או יותר: אז היא כלה השפר. באשר היא מטשטשת את החיים השלמים והבריאים ועוצרת בעד הנטיה הטבעית לינק מהעולם ומלואו. ומי לט .גד רוחני יותר מדאי* כעם ישראל שכמעט •חדל לעמוד על הקרקע* — עם שעליו נאמר בצדק: .באותה מדד, שהרוחני נבדל ונסרד על ירו בתור עצם עליץ בשני עצמו בה במדד, אבדה הטבע אח אלדיותה*... (861*0); והאבדה רבה ונדולה מאד. .ריב להי — על כן תאבל הארץ*; אבל ביותר ינדל האבל באין ארץ, באיןנם בך אדם לעבדה. שחר נעלה טשל עליט בשמוע אזגינו:שיוםלר׳ צבאות על כל גאה ורם — על כל ארזי הלבנון ועל בל אלוני הבשן—על כל ההרים הרמים ועל כל הנבעות הגשאות, על כל מנדל נבוה ועל כל שכיות החמדה — אבל שם בסתר לבבנו חסים אנחט על .11נ£11ע1נ10נםג1 8011ז18ננ1ו1ג 8