Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. [Seite]

זקנה - ובחרוה [שנוי־ערבין] מאת בן־גריון. ״כדי ריבנזת טקדש, צריך להרוס מקי׳6 ־ * [.א .?]. השפעת בעליי־מוזשבוח העושים רושם פורה על חיי־הסחשבה שלנו, יכולה להיות כשני אופנים: ישר או אי־ישר, כדרך קערה או ארוכה. או אסתיותיהם נכנסות בלבנו לנסרי, עד שגם ל.כודד,יצירה■ שבנו לא יותר רק להססך על כתפן ולעשות אזנים לודאיות שלהם, לכל היותר להמשיך את קויהם הלאה ולהוסיף .נופך־ משלנו; או אנו מקבלים מאמתיותיהם הזרות לנו דחיה לאידך גיסא, דחיה שמולידה בנו את העורך להקים לנו הנחות אחרות במקומן: ההן שלהם מביא אותנו לידי לאו והלאו לידי הן, החיוב לידי שלילה והשלילה לידי חיוב, עד שע־י השתלשלות ה.םשא־ומתן־ הרי אנו באים לנגוד נסור ולמסקנות אחרות; מסקנות שאחרי כל השתנותן אינן אלא פרי־ מחשבותיהם; באשר יסוד דעתנו בנדון זה אינו אלא תועאה מוכרחת של מחשבותיהן ה.זרות־ לנו, שנפשנו אנוסה היתה לענות עליהן. — .כמדומה לי — יספר פרידריך ניטשה בהקדמתו לספרו הראשי: ל״תולדות הסופר* — •שמימי לא קראתי בכבד ראש ספר שמוכרח הייתי להתנגד בלבי לכל מאמר ומאמר, משפט ומשפט שבו, כמו ספרו של ידידי פויל ריי.ע־ד ראשיתן של הרגשות המוסריים־, ספר מחוכם שהקריאה לבד בין שורותיו, היא היא אשר גרמה לי להפוך קערת הדברים על פיהם . ..* ולולא דמסתפינא הייתי אומר שמעין אותו המאורע קרני בקריאתי בספר .על פרשת דרכים* — מיום שאני קורא בספרים לא קראתי בשום־לב, במקעוע שאלת .הערכיך בעולמו של ישראל דברים של טעם כאלה, שיחד עם רחשי-הכבוד שהרגשתי בלבי למשפטם הבטוח, התעוררה בי התננדות נטחנה להרבה מחשבות, אמרים והגיוטח שהן הן טפי תורתו; והן הן הבריחו את רוח• לבוא לידי החלטות אחרות בנדון הדברים האלה. לסמן אח יחוסי אל הספר הטל הנני משתמש בטסחו של אחד החוקרים, שנאמרו על אודות ספרי שםנהויר:'.אנכי שייך לאותם מקהל קוראיו, אשר בשעה שקראו רק את העמוד הראשון, מיד ידעו בבירור שיקראו את יתר העמודים עד תומם ויאזינו לכל אומר וטלה* בהוספה מעדי, שסיד נם ידעתי נכונה, שעתיד אנכי לערער על חב אותן הדברים שאזני יאויט — בשעת קריאתי כספר עם־ר נתקימה בי אותה ה״סתירה־הנפשית• \