Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 108

ממזרח וסמעיב 108 ולעדנו. בבל זאת הדון לא יקר הוא נם בבתי בנסיות הישנים והחרשים שבברלין שהטטיפים טשחקים המה עדין בצעצועים טסולסלים כטו אלה: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו; שירוש, אטד אחד הטטיסים בביודהכנסת החדשה (בכלל מטיף טוטחה), אם יהיו חטאיכם ביחס טתאים לשני יטי חייכם, אז כשלג ילבינו, כלוטר יכוסרו לבם עונותיכם. תם סטך לדבריו טצא המטיף הזה בטאטר הנמרא: .שלשה הקבייה שונאם... וזקן מנאף■8). לא כן הרב צה׳־כ בכל מקום שהוא טכיא איזה שסוק או מאסר אין אנו צריכים לשום שירוש טיוחד. דברי השסוק או הטאטר טתאיטים הטה באוסן נעלה כל כך לבונתו, עד שאינו צריך לשום עקום וישוב, אלא רואים אנחנו את הטובן הששוט בהארה הטנדילה וטנביהה, אטנם, את כונת הכתוב או הטאטר, אבל אינה מוציאה אותם בשום אושן טידי ששוטם. אכן,' עוד טרה אתת יש להרב צה־כ בהבאת הטאטרים וביוצד הכתובים, טרה הטוכשרה לשעמים להביא את הטטיף לידי זרות. לשץ הכתוב חביבה תא על צה־כ"), מה שלא ישלא בעינינו, כל כך, עד שלשעטים הוא מדבר בלשון הכתב נם במקום שאין לו לתוכן דבריו ולענין הכתוב שום יחס וקשר שניטי. הטדה הזאת, אם כי אינה מעלה, בכל מקום הלא נם אינה מורידה ואין בכך כלום. אבל, כאלו רצה הרב צה*כ להראות נם את צלתה של המדד. הזאת, הוא אוסר(עניןהטדברה הוא חנוך בית־הכנסת): •האח, כמה גדולה היא הדברנות שהשיח הבונודאטןבהאבנים הרוטטות האלו! כסה מן הזכרונות! כסה מן התקוות! כטה מן התרות! אכן מקיר תזעק וכשים טעץ יענה!׳(מהדורה ראשונה 5)29•). על היודע שחבקוק שטש בהתטונה הנפלאה הזאת על .בוצע בצע רע לבית־ ו״בונה עיר ברטים וכונן קריה בעולה׳. עושים הטה הדברים האלה, לרנל חנוך בית הכנסת, רושם, לכל השתת, אי־נעים וזר מאד! עד כאן לצורת דרשותיו של צה׳ב, באשר הם דרשות. אמנם פשר הדרשות המונח לשנינו דורש הוא מאתנו בקורת תבנית בטדה מרובה מבקרת צורתית בספרו זה הניח צה׳כ את השקפותיו על דבר היהדות, תעודתה ועתירותיה; אולם השעם ססתשק הנני כמועט, ובאהת ד,תכרות הבאות של .הטטזרח וטטערב־ אתה דעתי והשקפתי נם על תכן דרשותיו והתרה היוצאת טהן. *) אחרי כתבי זאת מצאתי, אסנם, בירושלים' שבח ש״ט ד״יב סע״א: א״ר יודא בן שזי אם יהיו חטאיכם כשנים . . . ורבנן אסרי: "אם יחיו חטאיו של אדם כשי שניו. כשלג ילבינו, יותר סכן כצסר יהיו". בכל זאת ררשה כזאת אינה לשי טעטנו חיום, באשר בכלל אין אנו יכולים להשתמש היום בכל הדרשות העתיקות (עיין ילקוט ישעיה ל׳ אי). •) גם בחביבותו זאת הוא אינו אלא סשריז על הסרת, אם בדברו (יום־כשיר תרכ״ט, טהדורה ראשונה 92 -77) על "יסורים של אהבה" סבקש חוא את חיסורים בסשורי חתנ״ך תחת לבקשם בחיים!