Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 107

107 דרשות ומדברות ננדם; אולם בבתי כנסיותיהם היו מתחממים בנגד אורה של האהבה. מחוץ היו שוסעים אך אלות, קללות ונדוסי מנאצים; אולם בבתי כנסיותיהם דבר על לבם אלהי האהבה. לנחטסםיגונם ולחמכם בצר להם. מחוץ נאלצו להתראות קטנים ונדכאים; ובבתי כנסיותיהם הרימו ראש בבטחה, בטוחים בצדקת משפטם, מלאים נדלית תעודתם. האח! מה נלהבה היחד. השתפכות נפשם באותן השעות המבורכות, אשר הרגישו את קרבת אלהיהם! מה מאוד הבינו לשפוך את מרי שיחם באותן הסליחות הפולחות לב, אשר הד קינה נצחית רועד ברינה ואשר נם היום מרגיוות הנה את מקור דמעותינו! איך שאו מאת פני אלהיהם, מלאי־כח חיים חדשים, למלחמתם ננד סכנות חדשות! הקול קול יעקב• אין יעקב שולם אלא בקולר (שם 163). ענין הדרשה ■היא התפלה: .אמרו נא להאם הזאת המתנעגעת על חיי ילדה החולה, השופכת את נפשה בצקון לחשה ומתפללת לאלה שיוציאה ממצוקה ושישמרה מן היגון האיום הזה — אמרו נא לה, בשכלכם האכזרי הקר, כי מעשי־תעתועים מעשיה וללא-הועיל המה. שהשמים מסוככים המה בענן בעד תפלותיה, שהיא שולחת את תחנוניה לאל חרש אשר לא ידע חמלה! היא לא תאמין לכם ותצדק מכם; תצדק, והיא תמימת-דעה עם כל האנושיות ננד תורה אכזרית בלי לב ורגש בזו; תצדק בתקותה מכל בעלי־היאוש. צריכה היא למעשי נסים כדי ש־תיפא הילד? ומה בכך, האם תהיה זאת הפעם הראשונה שהתפלה הראתה נפלאות?... (מהדורה שניה 48—47 . תקצר היריעה, אם אומר להעתיק פה את בל המקומות הרבים בדרשותיו, אשי בהם שלח המטיף את דבריו הנלהבים אל הלב, ובכלל רשאים אנו לאמי, כלי שום המטה, שאמן מומחה הוא הרב צה־כ ב״הדרשה החדשה׳. דבריו השנונים והנמרצים, החודרים עמוק עמוק אל מסתרי הנפש ומחבואיה, מעידים המה על יוצרם כי אמן פסי¬ כולוגי נפלא הוא, שהעמיק לחקור ברוח האדם, והוא •ורע להטותה לכל אשר יחפוץ באמרי פיו. לשונו הבהירה והצחה, המתגוננת לשרטוטים ותוים דקים מן הדקים ומבליטה את המושגים היותר עמוקים בהארה נאמנת ונשגבה, מעידה היא על בוראה, שחותך הוא את בל מושגי האדם ורגשותיו באיזמל של בקרת, כדי לתת לכל נון וגון את מבטאו היותר מהותי והיותר נרעיני. סננונו הקל והנעים, הממציא תמונות מאירות ומבריקות לכל רעיון עמוק, אשר לא צרפה לו עדין השפה את מבטאו הנכון, מעיד הוא על המטיף הזה, שהוא מגביה לראות את תעודת הדרשה החדשה במקום שכל שאר האמניות עומדות: להביא לידי נלוי את אחד מתוכני החיים הנפשיים של האדם בצורה ראויה ומתאימה. וזאת, כלומר אופין האמנותי של דרשותיו, הוא הוא המגדיל את ערך הרב צדוק הכהן בתור מטיף. צה־כ פיטן נפלא הוא, ומסכת פיוטיותו היא האמונה המעשית. עד כמה רחוק הוא הרב צר,־כ מדרשנות במובנה ההמוני, רואים אנו באופן היותי בהיר במדד. שהוא מכניס את פסוקי התנ׳יך ומאמרי חדל לדרשותיו. הדרשה החדשה באשכנז, ביחור באשכנז הדרומית, לא יצאה עדין לנסרי לחירות בתחת המדד, הטשחתה של ד״מנידווד, לעקם את הכתובים והמאמרים ולהכניס בהם דברים זרים. אשי לא בין אליהם הכתוב או המאמר מעולם. באשכנז הצפונית שונו פני הדברים בשנים האחרונות לטובה. שם נתקבל הספר •הומיליתיקה• של מאיבוים, ביחוד בין הרבנים הצעירים, להלכה פסוקה בעניני הדרשה, צורתה ותוכנה. לד,ספר הזה, אם כי נם הוא חטא הרבה, ברצותו לחתוך הלכות פסוקות בדברים התלויים בטעם, מחריבים אנחנו להודות שהרבה עשה להתפתחות הדרשה החדשה: הכניס סדרים לשדה תהו, פעל הרבה על הטעם לד,טיבו