Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. [Seite]

דרשות ומדברות,). (בקרת) מאח ד״ר ד. נןםן־ק. .אחי, אחרי אשר ההשנחה העליונה שמה קין לתקופת צרותינו ושמש הצדקה והחופש הופיעה על שמי עם ישראל המפזר ומפרד, אז הכרנו מיד נם את החובות החדשות הנובעות ממצבנו החדש; מיד השתדלנו ליפות את עבודת האלהים בבתי כנסיותינו וללבשה צורות חדשות, מלאות הדרה ותפארה, צורות שיש בהם די הספקת תביעותינו החדשות, תולדות העת החדשה. מובן מאליו שהדרשה מצאה לה מיד מקום חשוב בעמדת בתי כנסיותינו החדשים; אולם, באמתו של דבר, הדרשה איננה תקון חדש בעבודתנו, ואין מן הצורך לאמי, שאיננה, כאשר נסו אחדים להחליט, חקוי עבדותי של מעשי עבודות אחרות. בקבענו את הדרשה לחלק נכבד של עבודתנו, אין אנו אלא מלכים בעקבות המסורה הישנה שלנו, אשר ראשיתה בדורות הראשונים של תולדות ישראל. על צורתה החיצונה של הדרשה עברה, לנכון, שנויים שונים, נחוצים לרנל שנויי הטעם; אך. בכלל, אנו, אשר קבלנו את המשרה מידכם, להשפיע לכם את תורות דתנו — אנו אין לנו אלא לפעול ברוח חכמינו הקדמונים, כדי למלאות את תעודתנו הקדושה באמונה. מהות הדרשה בישראל במשך התקופות שעברו, היא היא נם נפשה של דרשתנו בימינו אנו. מה שעשו הנביאים, מה שעשו בעלי האנדה, מה שעשו הדרשנים בימי הכינים, מה שעשו המגידים בימים הקרובים אלינו יותר, היא היא נם תעודת דברני הבימה בישראל בתוך המאה התשע־עשרה. יבולים אנחנו ליחס לה להדרשה שלש משמרות, אשר אליהן הקדישה את עבודתה כל הימים. ואלה הן: ללמד, לנחם, לפרנס את רנש האמונה, או במלות אחרות: לפעול על השכל, על הלב ועל הרצון5): הדברים האלה, אשר בהם בלה הרב צדוק הכהן את דעתו, לא אך על דבר מצבה של הדרשה בעבודת ישראל במשך תולדותנו בכלל ובימינו אלה בפרט, אלא נם על דבר משמרותיה ותעודותיה, — הדברים האלה יהיו לנו לאמת המדד, בבקורת דרשותיו, נם בנונע לצורתן הדברנית נם בנונע לתכנן וערכן הפנימי. ולא עוד אלא שנלויי־ דעת זה הוא כמעט תנאי הכרחי, אשר בלעת יכבד הדבר מאוד לבקר את דרשותיו של .00006'! 16) מ!(1<1101 •£0804 ,£6110 100)28 זפק ,1100011008^ 61 86110008 (י .1886 111100)6 "1 84016 060)1406 84016 3" 4(111100 1893, <160x14016ק;0001001160 ,0018? .68—161 .ק ,84016 460x14016 (*