Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 101

101 הגורם הכלכלי יכלו לנו. אבל זה הוא אסוננו עתה, כי אין לנו כל תעודה בתור עם בחיי העמים באירופא. כי היינו ליתרים, כי אין לכל ממלכות אירוםא המערבית שום חסץ בעבודתנו ובעסלנו. לכן אין עתה אף מסלנה אחת שתחפוץ באמת בקיומנו, בתור עם נבדל. בתור יהודים. מפלות הברזל ומכונות הקימור אחדו את כל העמים והארצות, המסחר ועסקי כססים — משאת נסש הוא לרבים מהתושבים הנוצרים, ואנחנו איננו נחוצים עוד בתור קשר המאחד את כל הארצות והעמים. עתה אין כל צורך בהתבדלות היהודים, במסחרם ובעבודתם. היהודים הגרים בארצות שונות מתרחקים לאט לאט איש מרעהו, הקשר החי שקשר ואחד את היהודים איננו עוד, ואתו חדלה — אחדות ישראל ותהי רק לסרזה בטי שונאינו ומנדינו. רגש הלאומיות מתקרר יותר ויותר בלבות יהודי מערב אירופא, וההתבוללות הולכת בצעדי אץ קדימה. הימים הכינים היו רעים לנו, ובכל זאת אולי היו טובים ללאומיותנו מהימים המאושרים, ימי האור והחופש! אם יכולנו להתקיים עד עתה. הלא קנינו את קיומנו במחיר יקר מאד, נם מצאו העמים לטוב להחיותנו עד היום הזה. כי בדמנו ובעמלנו שלמנו תמיד בער קיומנו ותמיר הרנשנו כי זרים ונרים אנחנו, כי בחסד העמים הננו חיים וקיימים. רב תודות בעד קיום בלתי טבעי כזה')! אם אין אנחנו חפצים לחדול מלהיות לנוי אז אין לנו כי אם לחיות ככל העמים על אדמתנו ובארצנו! ברלין. חיים דוב הורוויץ. *) הסופר מתתיהו אחר בספרו: "10דזס1>ס11 1180110)1)3 16(1״ מתאמץ להוכיח, נ׳ היהודים לא יחדלו לעולם באירופא וגם הרדיפית עליהם לא תחדלנה. מלבד אשר שתי השערותיו אייו הנה רק השערות בעלמא. שלא חזק המחבר בראיות והוכחות מספיקות, הנה, נפי הנראה, יכון המחבר במחברתו לקנות את לב המשכילים ומעירים לימים אשר כנה בהם רנש הלאום והמה חסדים כי יחדול עמט להיות לעם. הוא ועשב, כ׳ אם יראה להמשכילים האלה, שבאמת לבם סוב לכל אומלל וקשה יום, כי היהודים יהיו אומללים לעולם ב^וירופא, אז יקנה את לבבם לרעיון "ישוב ציוך. אבל המחבר שובח את אשי יאמר הוא בעדמו במחברתו, כ• נל תנועה טבעית בחברת האדם יסודחה בלב ולא בראש, ולחנם נתאמץ לברוא בעור הוכועת נוסדוח על ההגיון לב חדש ורוח חדשה לאנשים, שלא ירגישו בלבם את נחידות התנועה הואת.