Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 99

{>9 הגורם הביבלי עוד כל עבודה ומקור מחיתם חרב דיבש. בעת הזאת הנלו היהודים מאננליא גלות עלמה בשנת 1290. מססר הגולים לא רב היה (16,500 איש). נם מצרפת גרש המלך פיליטף היסה את היהודים (21 יאנואר 1306). נרעץ משער. כי מסמר הננרשים מצרפת עלה אז עד מאח אלף אישי). לודוע העשירי אמנם הכניס עוד ד.םעם את היהודים לארצו בשנת 1315׳ אבל כסי הנראה, רק את העשירים והסוחרים שבהם, כי נתן להם הרשות לנבות את חובותיהם, ונם לשלוח במסחר ידיהם. בימי המלך יוהאן שלקחוהו האנגלים בשבי היה מצב ארץ צרפת ברע מאד. יורש העצר קרל, שאחז בידו את רסן הממשלה כל ימי היות המלך בשבי(1360—1356) התאמץ להביא את היהודים במסשר יותר רב לארצו, כי היה נחוץ לו כסף לפדות את המלך השבוי והסוחרים האזרחים לא חפצו. להשתתף בפדיון הזה. הוא הרשה להיהודים שננרשו מצרפת להתישב בארצו על משך עשרים שנה ויתן להם הנחות וזכיות רבות, ועל כל יהודי היה לשלם בבואו לארץ זו 14 זהובים לנלנלתו הוא וזהוב אחד בעד כל איש מבני ביתו, מלבד המם שעליו לשלם שבעה זהובים לשנה בעדו ושקל אחד בעד בל איש סבני ביתו. מזה נראה, כי רק העשירים התנחלו בארץ צרפת, העשירים אשר נתנו כספם בנשך, וחלק מהכנסותיהם הקדישו לאוצר הממשלה. ונם העשירים האלה נשאו את •אות הקלון־, על בגדיהם, אות המבדילם מכל התושבים לרעה, האות הזה היה נחוץ להמלך, למען ידעו היתרים את רוע מצבם ויוקירו את ערך החסות אשר נתנה להם מהמושל. אבל למרות מספרם המעט ננרשו עור הפעם מצרפת פעמים — ורק מספר קטן מאוד נשאר בצרפת, במחילה (1.18* *80111־11*1^) , בפרובינצה וטוליזא2). וגם ערים רבות הכניסו עוד הפעם את היהודים לשעריהם ויחללו את שבועתם שנשבעו לבלי תת את היהודים לדרוך על אדמת עירם. בשטרסבורנ, נירבורג בציריך ווינא, באו היהודים בחצי המאה הי־נ ויתישבו שמה, אבל כפי הנראה היו נם המה רק סוחרים גדולים ועשירים; הסוחרים הקטנים והאומנים היו אך במםפר מעט מקביל לציכי עסקי העשירים האלה. רוב היהודים נדחה במאות האלה מארצות אירופא התיכונית אל הארצות הקיצונות, אל ארצות פולין, תונרמא, הוננריא. הגרוש היותר נורא היה בספרד בשנת 1492• יותר משלש מאות אלף יתדים יצאו בנולד,, ורובם סטו תמו מן בלהות. רק ממאה הט־ו והלאה בהולד בתי חרושת המעשה הגדולים, בהגלות אמיריקא ואיים רחוקים והמסחר התפתח עוד יותר, רק אז הוטב מעט מצב היהודים בארצות אחרות. בעלי בתי חרושת המעשה הגדולים הכניסו פועלים רבים לבתיהם ויחלקו את העבודה ביניהם. תוצאות החלוקה הזאת היחה הוזלת המחיר, והאומנים החפשים, שעמדו ברשות עצמם לא היו יכולים להתחרות עם בעלי בתי חרושת המעשה וידלו מיום ליום. האברים הרבים, שמפלגות האסנים בערים לא נתנו להם לשלוח בחרושת המעשה ידיהם, היו לפועלים, ויהיו נם המה מחזיקים בידי בעלי בתי חרושת המעשה ועוזרים להם במלחמתם את הנסיכים ואת האמנים המאוחדים במפלגות. ערך הכסף ותעודתו עלה עוד יותר" — והיהודים הסוחרים וכספם היה נחוץ לבעלי בתי חרושת המעשה, על כן פתחו ארצות הולנד. אננליא וצרפת עוד הפעם את שעריהם לנדחי ישראל, — והמה קבלו זכיות והנחות, שהיו נחוצות להם לעסקיהם. נם היהודים שנשארו בארצות אשכנז לא ננרשו 1) גרעץ חלק ז׳ פרק ששי. *) גרעץ חלק שסיני פרק שלישי.