Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 98

ממזרח וממערב 98 ■\ לא ידעו, כי הססחר והכסף מלאו אז תעודה נכבדה סאד בתולדות עסי אירופא ויתמ לבעליהם כח ואטץ רב, וימסרו בידיהם קניניהם ואשרם של אנשים רבים, לא ראו. כי אות הקלון והרדיפות התדירות חזקו בלב כל היהודים, בכל מקומות שהם■ את הכרת אחדותם, ויעשו להם את זכחטתיהם מימים עברו, עת ישבו על אדמתם שלוים ושקטים, עוד יותר נעימים וחמודים; שונאיהם לא הבינו כי עיי הרדיפות חזקו את ון,קשר שקשר את היהודים בכל הארצות זה בזה, ואת הקשר שקשר אותם, כולם, בארצם השוממה והנעזבה, — ויהיו לעם חי ורב פעלים בין העמים הרבים הסובבים אותו והשואפים להכחידו מן הארץ. התפתחות המסחר וחרושת המעשה הולידה נם התבדלות בקרב עם היהודים בעצמו. הסוחרים הנחלים, מתני כספם בנשך וברבית, התעשת מיום ליום, והקטנים דלו ורשו מאור וממסר העניים החוזרים על הפתחים היה רב מאד. הרוכלים הקטנים, העניים, החוזרים על העירות היו אמנם כלי חפץ בידי העשירים, שהשתמשו בהם לחפצם ולעסקיהם, אבל אחרי אשר נם התושבים הנוצרים למדו לשלוח במסחר ידיהם, הורע מצב הסוחרים הקטנים בארצות אירופא מאוד — ובני ישראל בכלל דלו ורשו מאד, אם נם היה כסף רב בידי עשיריהם. האיסור להתעסק באיזה מלאכה, שהוציאו ננדם בעלי המלאכות הנוצרים בי־,חברם למפלטת (2111190) הרע להם עד מאד. אז נקרע קרע עמוק בין היהודים. העשירים הנותנים כספם בנשך והסוחרים הגדולים, כן נם מספר מעט מהמכלים הקטנים, בעלי המלאכות שנלוו אל הסוחרים הגדולים נשארו בארצות אירופא המערבית, כי היו עוד נועצים להעמיס. אבל רוב העם נדחה מהארצות האלה ויחלו להתרחק יותר ויותר •ממערב למזרחי, מארצות שכבר התפתחו בהם המסחר וחרושת המעשה. לארצות, שהמסחר אך החל להתפתח בהם. מספרד יצאו היהודים לתונרטא, מאשכנז וצרפת — לארצות ביהם, מהרין, הונגריא, פולין, אחרי כן לרוסיא. הארכידוכס פרידתך בחפצו למשוך לארצו את סחר התבל ידע להוקיר את ערך היהודים ויתן להם ועקים טובים וישרים. וספר החוקים הזה נתקבל במהרה בארצות הנר, שלזיען ופולין(1244)'). בארצות האלה, שאך החלו להתקדם, שררו תנאים כלכליים יותר נאותים לעבודת היהודים, ולא רק המסחר אך נם חרושת המעשה של היהודים, נחוץ היה לטובת הארצות האלה, ובני ישראל מצאו פה כר נרחב לפעולתם. בארץ פולין, למשל, היו אך שתי מפלטת: מפלנת האצילים והאכרים המשועבדים שעובדים את אדמתם. מסלנת העירונים חסרה פה כלל והיהודים לקחו מקום הטפלנה הזאת, לא רק הסוחרים העשירים, אך נם הסוחרים הקטנים, הרוכלים, בעלי חרושת המעשה, הסרסורים ואנשי הכינים התישבו בערים ויביאו בעבודתם ברכה להארץ. המאות השלש עשרה, הארבע עשרה והחמש עשרה היו הימים היותר רעים לישראל בארצות אירופא. בעת הזאת התפתח המסחר מאוד, וחרושת המעשה בערים התחלקה לענפים שונים במספר רב מאוד. האומנים והסוחרים העירונים התיחרו לטפלטת ויוציאו תקים ננד הסוחרים ומסחרם, נם התאמצו להמעיט את ההתחרות הגדולה בהגבילם ממסר האומנים בכל מפלגה. בתי חרושת המעשה הנחלים עוד לא נבראו. והאברים שנוספו על יושבי הערים לא מצאו כל מלאכה. הנסיכים אברו כמעט אח ממשלתם המדינית, ויהיו בעלי אתזות נחלות ונושאי משרה בממשלה, ורוב היתרים לא מצאו י) גרעץ ח<*ק שביעי פרק רביעי.