Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 93

הגורם הכלכלי 3* *1 האכרים האלה חרבה ההתחרות בכל ענפי המלאכה אשר בהערים. וטחיר הסחורות שיכינו החרשים הולך דורד; על ידי זה יתרחב ויתפשט המסחר ואתו ינדל גם חח הסוחרים, אבל טצב החרשים יורע סיום ליום. אז תתעצם התנגשות הענינים בין הסוחרים והחרשים, והשנאה בלבות האכרים בכפרים והחרשים בערים אל הסוחרים המאושרים תלך הלך וגדול. וזאת היתה הסבה, כי שנאו האכרים והחרשים שנאה עזה נם את היהודים ויכלו בהם מעת לעת את חצי חמתם, רק המלכים הגינו על היהודים ועל טסתרם שהיה נחוין לארצם מאוד. ובפרט אחרי אשר קבלו בעד החסות הזאת מסים רבים מהיהודים וחלק גדול מהכנסותיהם. כן הננו מאים, למשל, כי מושל צרפת המלך לודוינ החסיד (840—814) הראה להיהודים אותות אהבה וחבה כל ימי מלכותו. הוא נתן להם לסחור את ארצו כטוב בעיניהם נם דחה למענם את ימי השוק מיום השבת ליום הראשון בשמע, למען יוכלו גם הם לקבל חלק בהעסקים הרבים שהיו נעשים בימי השוק, נם נתן להיהודים את הרשות להעסיק פועלים שכירי־יום בבתי חרשת המעשה שלהם,), נם להתעסק במסחר העבדים. היתרים היו אז נם חוכרי-הטסים מהממשלה2). גם מנה המלך שר מיוחד להנן על היתרים ועל עסקיהם. שם השר הזה, בימי המלך לודויג, היה ע בר נ ד. יועץ המלך ברנהרד שהיה מנהל את כל עסקי הממלכה היה נם הוא מזרע היהודים. כל ההנתת האלה לא נתנו להיתרים תם, כי עליהם היה לשלם לאוצר הממשלה מס מיוחד לפי סטם הכנסותיהם, ועל כל יהודי היתה התכה לתת חשבון פרטי מכל הכנסותיו להשרים הממונים על הטס, והטה קצבו את סכום המם שעליו להביא להמטשלה. התקים שנתן המלך לודויג היו טובים להיתרים, אבל עוד יותר מועילים להמלך בעצמו, כי מלבר אשר תעילו היתרים הרבה להתפתחות המסחר וחרשת המעשה בארצו, מלבד אשר תעילו להתמזגות הארצות הקטנות של הנסיכים והאצילים לממלכה אחת נמלה, היא ממלכת ציפת, עוד גם נתנו להמלך כסף רב שהיה נתץ לו מאד במלחמותיו עם הנסיכים, וכן נם על תצאות אחרות, ובזה חוקו את מלכות בידו ויכוננוה על אשיות חזקות. נם בספרד היו המלכים לסנן על היהודים. המלך אלפונזו הרביעי, מושל קשטילא חקק תקים טובים לבני ישראל ויזכם בכל זכיות האזרחים, וכמעט עמדו אז על מדרנה אחת עם האצילים והכתים, שתי המפלגות המושלות אז בספרד. גם בארצות אירופא האחרות, במדינות אשכנז, בארצות ביהם ומהרין היה מצב היהודים טוב במאה ההיא") ש הנסיכים הקטנים לא הרעו עוד להיתרים, כי תנורים בין המפלגות השונות בקרב עמי אירופא עוד טרם הראו פעולתם על החיים המעשיים. אבל במשך המאה העשירית והאחת-עשרה לםה*נ רבו טפסר הערים, והחרשים החלו להתאחד למפלגות ולכתת, נם התושבים הנוצרים למדו מעט מעט לשלוח במסחר ידיהם. אז נדת היתרים מכל ענפי י) חחוק חזח ייסדנו, כי במאה התשיעית לסח״נ חיו עוד חיחודים גם בעלי בתי חרשת המעשה ויעסיקו פועלים רבים, אבל בםשך ימי חבינים נשתנו חדברים וליהודים נאסר יייסד בתי חרשח-המעשה ולא נשאר בידיהם כי אס המסחר ועסקי כספים, כאשר נראה בהמשך מאמרנו. *) בראשית ימי הכינים שלמו האברים והעירונים את מס* הממשלה בתנובות כפיהם, אבל התפתחות המסחר והסתעפות תעבורה אלגום לשלם את מסיהם כנסן*. ואחרי אשר לא היה עוד בידיהם די בסן*, ל5ן נתנה הממשלה את המסים בחכירה לחסוחרים ששלמו בעד האברים במיטב כספם. ויקחו מהאברים, מהתרשים ומיתר החושבים את תנובות ידיחם למכרם בכסף. זח היה, לפי דעתי, המעבר טססיס טבעיים (*1גופנו^^ 111 ז5111אמ) למסי הכסן). *) גרעין חלק חמישי עמוד 71 והלאה.