Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 87

87 הגורם הכלכלי טובן מאליו. כי לא יסתסקו הצירים אך בצידם לבד. ולא יבוזו גם להמתנות האחרות שתעניק להם הטבע. פירות האילגות, גרגרים ושרשים סוכשרים לאכילה, אשר יקהו לפעמים בני השבטים האלה בחוזק יד מהחולדים (•081x18161), גם המה היה •היו לחלק נכבד במחית ההודים הפראים. כל השבטים האלה נמצאים עתה בתקופת המעבר אל עבודת האדמה. העבודה הזאת, ערכה עוד לא רב בחיי חברתם, והיא נחונה עתה רק על שכם הנשים. השבטים האלה מוכרחים לנסוע ממקום למקום לרנל צירם, על כן לא יבנו בתים, ויש ביניהם שבטים הגרים עוד במערות ומחלות עפר. את גויותיהם ימשחו בששר לנוי ולתפארת. את בשר הצידה יבשלו בבורות שיחפרו למטרה זו. עבודת בני השבטים האלה היא פשוטה וכל בני החברה מקבלים בה חלק שכם אחד. לכן אין בקרב השבטים האלה כל מפלגות וכתות, אין עליונים ותחתונים. העבדות איננה מצויה כלל בין השבטים האלה■ כי מקור מחיתם העיקרי, הציר, לא יתן מקום לעבדות. פוריות העבודה מעטה מאוד, וכל עמל הצירים יספיק אך את צרכיהם היותר נחוצים, ואם יקחו להם עבדים, והיה כל עמלם לפיהם, כי נם העבדים לא יוכלו לחיות מבלי להספיק את צרכיהם היותר נחוצים. עוד זאת, כי על הצירים לתת נם בידי עבדיהם קשת וחנית, ובכן יראים הם פן יתפרצו האחרונים מפני אדוניהם ויכריעום תחתיהם. על כן יטיחו את ד,שבוים ולא ידעו חנות כיום קרב ומלחמה. מצבם החמרי הטביע את חותמו המיוחד גם על הלך רוחם. הקולטורה שלהם עומדת במדרגה שפלה מאור. כל מסורה והנדה אין להם. את אשר עבר על שבטם לפנים לא יעלה על לבם לא יזכר ולא יפקד. עצובים הם ונכאי רוח וימעיטו לדבר; נם חיי משפחה טהורים" לא ידעו. לכל שבט ושבט נחוצה כברת ארץ נתלה מאד להספקת צרכיהם המעטים1), לכן מתחלקים הטה לשבטים קטנים, שאינם באים במשא ומתן איש את רעהו, רק מלחמה תמידית להם בער •גלילות הציד■(* *16(1861>8£ז>).*) נם העמים העומדים עתה על טדרנה תרבותית יותר גבוהה היו לפנים, באחת מהתקופות הקודמות -י צירים3). לאט לאט למדו האנשים לנדל בהמות ויהיו לרועים. רועים, כידוע, היו נם אבותינו בארץ כנען. עבודת הרועים תביא להאדם שכר יותר גדול ממלאכת הצירים, ותוצאות פוריות העבודה — היתד, העבדות. עתה כבר יכלו העמים היותר חזקים לכבוש את השטים לעבדים, ועבודת העבד הביאה ברכה נם להאדון. התורה מספרת לנו, כי היולאטתינו צאן ובקר, אתונים ונמלים—עבדים ושפחות. הבידואנים באסיא הקטנה ואפריקא הצפונית הנם עוד נם עתה רועים. הקירניוים ברוסיא הטה שבט הרועים היותר גדול שנשאר עד היום בעולם. הרועים גם הם נוסעים ממקום למקום. המה יטעו אהלים בנאות דשא וינורו שמה ער אשר יאכלו עדריהם את כל העשב והירק, אז ילכו לרעות במקומות אחרים, עד אשר יתכסה המקום שעזבו בירק רשא ושבו הרועים אל המקום שיצאו משם. הרועים הם נם י) סחליטים, כי לכל פרא אדם חחי על *ידו נחתוח, לכל חפחות, פרסי• סרובעח לכלכלתו. .7 .11 11 ,1 .ץ08 9 .1>£ ז8080116 (2 *) וכן אוסרת תורתנו על נמרוד: "חוא חחל לחיות גבור *יר לפכי ח׳*, כלומר, כימיו חחלח תקופח חצידים.