Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 85

86 הגורם הבלכלי את עת עבודתו במשטר ידוע. לחלק את עת העבודה החברותית, דרנו סכום השעות או הימים. שיעבדו כל בני החכרה בסעיסי עבורה שונים בין המלאכות השונות במספר ידוע. באופן שכל מלאכה תעשה במרת הזמן הדרושה להספקת איזה צורך החברה. אם נחוצים, למשל. לנל בני החברה במשך השנה אלף וחמש מאות זונים נעלים, והכנתן דורשת 00^1 ימים, אז תפקיר החברה את המלאכה הזאת בידי חמשה סנדלרים. אם כל סנדלר עובד 300 ימים בשנה. (אם החנים ובשבתות יעלו לששים וחמשה ימים). חמשה הרצענים האלה יהיו למפלגה אחת — מפלגת הרצענים. כן אם הכנת המלבושים הדרושים לכל בני הקבוץ דורשת 6000 ימים, והיה מספר החייטים לפי החשבון הקודם עשרים איש (6000:300). אולם אם לא בחכמה ודעת יחלקו את עבודתם, אם ימעט מספר החייטים והיה פחות מעשרים, ובמקומם יעלה מספר הסנדלרים יותר מחמשה, אז יחסרו להחברה מלבושים נחוצים ומספר המנעלים יהיה יתר על הסכום הרחש להחברה, וצרכי החברה לא ימלאו כראוי. חוק הסתנלות העבודה אל הצרכים נובע מטבע העבודה הכלכלית, שכל מטרתה כאשר אמרנו, הספקת הצרכים. החוק הזה מוליד בקרב החברה תטעה ותסיסה, אם לרנל השתלמות העכורה ינטה שווי־המשקל הכלכלי הצדה, והעבודה תחדל מהיות מותאמת אל הספקת הצרכים, אם לרנל המצאה חדשה במלאכת התפירה — כמו המצאת מכונת התפירה — יש בידי עשרה חייטים להכין מלבושים במספר דרוש לד,חברה, תז׳ות העשרים שעבדו ער כה, או, אם הצורך במלבושים לא הניע עד נקודת השובע שלו, ובני החברה יחלו ללבוש מלבושים כסלים מבראשונה, או יותר יפים, או יותר טובים, אז ישארו עשרים חייטים בחכרה, כמו שהיו, רק הצורך למלבושים ימלא עתה כאופן יותר שלם מאשר עד הנה. מנוחת החברה לא תחדל, ופניה לא ישתנו. לא בן אם לא ימצאו בני החברה עוד חסין במלבושים, כי כבר הניע הצורך לגבול התפתחותו. אז תולד תנועה בחברה. החייטים היתרים לא ימצאו עוד עבודה, ואם יספחו אל אחת המלאכות האחרות, ורבתה שם ההתחרות ומחיר המלאכות האלה ירד, אם הצרכים שיתמלאו על ידי המלאכות האלה התפתחו ככר כראוי. אבל אם יוכל צורך אחר להתפתח, כמו הצורך במנעלים, או אם יולד צורך אחר, חדש, כמו צורך הקריאה בספרים לרנל המצאת הדפום, אז יהפכו החייטים או בניהם — כי המהפכה בהרכבת מפלטת החברה תעשה לאט לאט — לרצענים או כורכים או מדפיסים. סוף דבר, החברה תשנה את פני מפלטת חרשיה ומספרם, עד אשר תסתנל העבודה אל הצרכים, ושווי״המשקל הכלכלי יבוא על מקומו. אבל כל קבוץ אגשים יחלק לא רק למפלטת חרשים, אך נם למפלטת מדיניות, למפלטת עליונות ותחתונות, למפלטת המושלות והנכנעות. אין את רצוני לחקור. איך נבראו המפלטת האלה, אבל בלי ספק היתד, נם ההתפלטח הזאת — תוצאה מוכרחה מהתפרטות העבודה והסתעפוחה. המלחמה, החכמה, הדת והדין — המה נם כן עבודות, שהסתנלו אליהן בני החברה היותר מוכשרים ויהיו למושלים, שופטים, כהנים. ועוד סבות אחרות הנובעות משנוי אופני העבודה הביאו לרגליהן את התחלקות החברה למפלטת עליוטת, לבני עליה, ולמפלטת תחתונות. המה ההמונים. ומעת אשר נחלקה החברה למפלטת עליוטת ותחתונות התבדלה נם הספקת הצרכים. התפתחות הצרכים הלכהילפגים בשדרות העליונות במדד, מרובה מאשר בשדרות התחתוטת. הצרכים הרוחניים, האסתתיים או המוסריים, התפחחו בין בני העליה, ובעת הזאת עמדו צרכי ההמונים על עמרם או