Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 84

ממזרח וממערב 84 היסים חריצות נםלאה בעבודה הזאת, עד אשר יש לאל ידם לנקוב נקב בשערה היותר דקה ולעיל תוך הנקב שערה אחרת. ההסתגלות לטלאכה אחת תטנע את האדם טההססקות הרבות שעליו לעשות, בהכרח, בעברו טטלאכה אחת לאחרת והוא טרויה על ידי זה עת רבה. לכן הלכה עבודת האדם הלוך והשתלם מיום אשר לטדו האנשים את חלוקת העבודה. , חלוקת העבודה עשתה עוד צעד לסנים, צער נכבד טאד, היא חלוקת טלאכה אחת לחלקים שונים, והסתנלות האדם אל חלק קטן טהטלאכה. כל אחד מחרשי הטחפים בנוירבורג היה עושה עשרים טלאכות שונות, אולם אחרי אשר צמחו בתי חרושת המחטים באנגליא התחלפה עבודת המחטים למלאכות חלקיות רבות מאד, וכל חרש יעשה רק מלאכה אחת, ועל ידי זה עלתה חריצות האדם עוד לטדרגה יותר גבוהה, ועבודתו נעשתה עוד יותר טוריה. מן העת הזאת הלכה השתלמות עבודת האדם בצעדי ענק קדימה, עד אשר המציאו את המכונות, שהעלו את טוריות העבודה עד מרום קצה. התקדמות העבודה הרבתה והגדילה את שטעת עושר ארצות אירוטא ואטיריקא, הרימה את תרבות עמי אירוטא מעלה מעלה ותעשם למוסת לכל יושבי תבל. אמנם במקום האור שם נם הצללים. ונם החלוקה הזאת הביאה רעה להאנשים כי הפכה רבים מהם למכונות, נם העמיסה את העבודה על ילדים ונשים, אבל האור מרובה מהצללים, והתועלת מההטסד, לכן תחשב .תקופת ההון■, היא תקופת המכונות ובתי חרושת המעשה — לצעד קדימה בתולדות עמי אירוטא. החוק הכולל השורר בכל חיי החברה הכלכליים — הוא חוק הסתגלות הצרכים אל העבודה, או יותר נכון, הסתגלות העבודה אל הצרכים. את החוק הזה נוכל נם לכנות: תק התטרטות העבודה על טי סדר ומשטר ידוע, שתכלית היא הספקת הצרכים בשלמות האפשרית. מי מאתנו לא קרא את תלדות רובינזהן קרמה, את תלדות האנגלי הזה, אשר השלך בגטו על אי בודד בים אוקינוס הגדול? מי לא הרניש בלבו כבור ואהבה להאומלל הזה, שהשכיל בחכמת ואומץ רות להתנכר על כל המכשולים והמעצורים שהניחה הטבע על דרט, למלאות את כל מחסוריו ולהביא סדרים ישרים בחייו הבודדים? רובינזהן הזה לא שאף על איו לגדולות, ובכל זאת היו לו צרכים שונים, ועליו היה להסטיקם בעבודת ידיו. על כן היה עליו לעשות מלאכות שונות: להכין כלי עטרה וכלי מעון. לצוד את היחמור ולחנט לבהמה ביתית, לרעות את העזים, לבצור טירות, לדוג דנים, לזרוע, לנטוע, לקצור, לדוש, לאפות, לבשל וכדומה; המלאכות השונות. האלה היו רק צורות שומת שלבשה ופשטה עבודת בעתים שונות. טעם זרע, טעם קצר, וטעם היה לרועה ולציד. אבל עת וזמן היה לו לכל חסין■ וסדר ומשטר ידוע שמר במלאטתיו הרבות. תא חשב ומצא, כי למלאכה זאת דרושות שעות עבודה כך וכך, ולסלאכה אחרת — כך וכך. הוא חשב ומצא, בכלל, את שעות העבודה שיש לו במשך שבוע, או תדש או שנה, ויחלקן בין מלאכות שונות, לטי צורך כל אחת מהמלאכות. אלו לא חשב רובינזהן את זמנו רעבוד את אדמת עת יותר רבה על הדרוש, אז אולי אבדו לו עדרי צאנו והיו לברות לחיות טורפות, אז היה לו לחם יותר מהדרוש לו, וחלב ובשר לא היו לו כלל ובמילא לא היחד, ד,מטקת צרכיו שלמה בשלמותה האפשרית. ואם במקום רובינזהן הבודד נשוה לנו קבוץ אנשים שלם, אז גם על הקבוץ לסדר