Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 83

83 הגורם הכלכלי נקח את כל מפלגת החייטים, אז נראה כי לעומת שעות העבודה שעובדים כני המפלגה הזאת מקבילות שעות העבודה של בני טפלנות אחרות, העומלים לטובת המפלגה הזאת וכן הוא הדבר בכל המפלגות• היוצא מזה, כי כל שעות העבודה של בני החברה השוגים מקבילות אלו לעומת אלו, ועת העמדה של כל בני החברה נחלקת בין מלאכות שונות בסדר ומשטר ידוע, למק תספק העבודה את כל צרכי בני החברה. במצב כזה יוכל כל אדם להיות חפשי, מבלי אשר יאנסהו איש לעבוד מלאכה זאת או אחרת, ובכל זאת יהיה סמם בעלי המלאכות השונות מוקבל בדיוק אל הצרכים המוספקים ע״י המלאכה הממשית הזאת. אם ירמ למשל, מספר החייטים הנחוצים להתכרה, אז לא ימצאו אחדים מהחייטים דורשים למלאכתם וירעבו ללחם, ויעזבו את המלאכה הזאת ובחרו בעמדה אחרת הנחוצה להחברה. זה הוא חוק שווי־־הטשקל הכלכלי, אשר עליו עוד נדבר בהמשך מאמרנו. עתה נשובה נא אל ראובן החייט ולבגדיו. הבנד אשר הכין ראובן תא מצד אחד דבר מועיל להחברה, כי מספיק תא איזה צורך מיוחד של אחד מבני החברה. ומצד השני מכיל הוא בקרט טפסר ידוע של שעות עמדה, ותא בידי החייט כשטר חוב על החברה, שטר המעיד על זכות לדרוש מהחברה דברים הדרושים לו, שהוכנו במשך עת שוד, אל העת שהכין תא את הבנד. אבל כל זמן שלא נמצא קונים להבנד הזה, לא ידע ראובן, אם עטרת היתד, נתצה ומועילה, ואם השטר תב שבידו יאושר מטעם החברה. אולם אם ימצא קונה להבנר אז ידע ראובן, כי שטר תבו נאשר וכי עבודת היתד, רצויה ונתצה, לכן יש לו הזמת לדרוש מהחברה דברים אחרים הנתצים להספקת צרכיו. על הקונה לתת לו את הדברים האלה, או, לכל הסתת, סתרה אחרת שתהיה מרו כשטר בטוח על החברה, שטר שיוכל להחליפו בכל הסתרות שיחפוץ. סחורה כזאת העוברת לכל סוחר — הוא הממון. הממון מכיל בקרבו מספר שעות עבודה כמספר השעות שעמל החייט, אבל שעות עבודה המקדמות ומאושרות מכל בני החברה. הטתכיות היקרות, הכסף או הזהב, היו ברבות הימים לממון, וכל מטבע היא בידי בעליה שטר המעיד על זכותם לרכוש את כל החפצים והקנינים שיכינו בני החברה בסמם שעות ידועות, שנאצרו במטבע זו. כיון שנקבע הממון בחברה לא יערך עוד מחיר כל הקנינים על פי סכום שעות עבודה, כי אם על פי מחיר טשקל׳כםף ידוע, תא המטבע. הכסף בתר ממון סובב סובב ותלך מאיש אחד לחברו, ותא מאחד ומקשר את כל בני החכרה בקשר אחד ומסבב, כי כל סתרה תבוא לידי האיש המוצא בה חפץ לצרכיו. זאת היא תעודת הממון בחברה שהעבודה נחלקת בה בין מפלטת וכתת שומת, וכל איש חפשי לנפשו להתעסק במלאכה שיבחר הוא, בלי כל אונס מהחכרה. לרגלי החלוקה הזאת תעלה השתלמות העמדה עד מדתה נטהר, מאוד, אין'ערוך לת כל אחד מבני החברה יסתגל לעמדה מוחשית אחת, ועל ידי זה ישיג בעבודת חריצות והשתלמות נפלאה. לא כן הדבר. אם האדם מוכרח לעשות מלאטת שוטח אשה אחרי רעותה, אז לא ישיג אף באחת מהן שלמות יתרת החכם א. סמיט 110ט81.^)׳ אבי חכמי הכלכלה, אומר: חרש ברזל שהסתגל להכנת מסמרות יש בידו להכין 2300 מסמרות (במקומות אחרים עוד יותר עד 3000) ביום, ולעומת הנפח שלא הסתנל להכנת מסמרות יכין רק 1000—800 ביום. נפח שלא התעסק כלל בהכנת מסמרים יעשה רק משתים עד שלש מאות מסמרים ביום. עושה מסרקות מומחה מבין ביום 70—60 מסרקות, כל כך דקות ויפות, עד שזרח אחת מהן תכיל מארבעים עד שמונים שגים. ילדים העוסקים בבתי החרושת בעשית נקבי המחטים ישיט במשך