Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 81

81 הגורם הכלכלי רצונו ואת כשהן ועקרת שלו. החפץ לרכוש יריעות רנות מהרם את כשרון החקירה וועקרת אשר באדם, וטי שכא חסץ כוה כלבו, הוא סאסף וסלקס ידיעות סן הסוכן טבלי חקור הרבה על אטתיותן וערכן, ובטקום הידיעה העטוקה והטונבלה יבואו בלבו בלבול דעות.והאמונה בכל בר סטכא ובכל ספר סורפם. ולהפך, השאיפה לבקר ולנסות את כל רעיון וכל משפט אם תגיע בהתפתחותה עד הקצה האחרון תהפך להתפלספות יתרה, להתחבטות לשם התחבטות ולא לשם האטת, ותביא לרגליה את הכפירה והיאוש. אם יש, בכלל, גבול וקצב להתפתחות הצרכים, זאת לא נדע נם היום. הצרכים הרבים של האדם טעוררים אותו לעבודה ולטעשה, שתכליתם הספקת הטחסורים. ובכן נוכל לחשוב את העטרה להולדת הצרכים. אכל עטרת האדם חוליר גם היא מצדה צרכים חדשים. כל זמן שעבודת האדם עוטרת בטדרנה נסוכה טאד, כל וסן שהשתלמה אך טעט, יהיו נם צרכיו מעטים ודלים; ורק בה בסרה אשר תשתלם עבודתו. בה בטדה אשר תעשה סוריה יותר ויותר יוכל האדם להספיק על ידה צרכים רבים יותר דותר, אז גם יולדו להארם צרכים חרשים, מורכבים, וטספרם ירב מעת לעת. נשוה לנו, לטשל, פרא אדם טתכודד על אי בלתי נושב- בטקום שתנאי הטבע יכריחוהו לעבוד את האדמה, והוא עוד טרם יטציא את האת ואת הטחרשת, את הטעדר ואת הקרדום. או יהיה מוכרח לעבוד רק את הקרקע הזטריח, את כברת האדמה אשר בסורר ההר, במקום שלא יצטחו עצים וקוצים, נם בצאות ואנטי טים לא יכפוה. האדמה השטנה בודאי טבוסה יערים, חרשי טצל, או קטשונים וחרולים — וביד הפרא אין כל כלי או מכשיר להכרית אח היער ולהכחיד את הקטשוגים. ואם בצות ואנטי רפש יכסו את האדמה, אז אין לאל ידו ליבש את האדמה ולסנלה לעטרתו. באצבעות ידיו או בעזר מקל חד יחפור מעט מעט אח האדמה ויזרעיה לחם, אבל נם יקצור רק טעט ופרי עטלו יהיה אולי די אך לטלאוח את קיבתו הרעבה; את טחסוריו האחרים יספיק אז בסדר, טועטה מאוד. כי עבודתו אח האדמה תבלע את כל עתותיו. לא כן, כאשר יעלה בידיו להמציא אח האח ואח הטעדר. אז יכריח את העצים, יעקור את הקוצים והחרולים גם הזרועים על כברת אוץ יותר שמנה. ויטל אדמתו יפרה דרבה, נם עתותיו תהיינה בידו לדאוג למחסוריו האחרים. אז, אולי, נם יבנה לו היכל, או יכין לו מלבושים — הכל לסי תנאי המקום שהוא גר בו. אם יגדלו בניו והיו גם המה לו לעזר, אז יחלק את העבודה בינו ובין בניו — ואת אשר לא עלתה בידי האחד יעלה בירי הרבים, כי לעולם טובים השנים מן האחד. או ירב מספר כלי עבודתו, והוא יראה שכר יותר רב בעמלו. ובה במרה שתשתלם עטרתו של .הקבוץ הקטן* הזה, באותה טרה ירט גם צרכיו, דלט הלוך והתפתח, הלוך והשתלם. העבודה הולכת ומשתלמת בשלשה דרכים: הדרך האחד הוא המצאת כלי עטרה וחרושת המעשה. החכם סרנקלין מכנה את האדם •חיה היודעת להכין כלי עבודה*. הפרא, אשר דברנו עליו, רואה על איו עצים נושאים פרי למכביר. אולם אחרי אשר אין בידו כלים לבצירת הפירות, מוכרח הוא להסתפק באכילת הסירות הנושרות מעצמן מן האילנות. או עליו לטפס ולעלות על ראשי העצים, לקטוף בידיו את הסירות — עבודה הדורשת עת וכח רב. אבל אם מצא האדם מקל ארוך, עקום וכפוף, אז יבצור בעזת אח הסירות — והיה המקל בידי האדם לכלי הטקיל את עמדתו. .11(1£111נגו1ג10ז 8.011זי111011 6