Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 78

ממזרח וממערב 78 התנגשות הדעות יותר חדים יותר בהירים ובולטים. היחנא מכל אשר אסרנו. ני בחזיונותיו של איבסן יחננו האירופאים כאנשים סורכבים וססוזנים מיסודי היהדות והאליליות, וההרכבה הזאת היא לפעטים אורגנית ולפעמים טכנית. טה שנוגע לההרכבה סטין הראשון יערוק לכאורה החסרון, אשר באמת לאו חסרון הוא, אשר ימצאו.ד,מבקרים באיבסן באסרם כי יציר לנו תטיד את האנשים כסו שהטה באמת ובמציאות היום או כטו שהיו "לפנים. סיקון נסזיגורד שלו—הטה באמת רק יצורי דמיונו(לנושאיהם בחר איבסן הפעם בגברים), אבל בכל זאת אטתים הטה .טכף רנלם וער קדקדם׳, אטתים הטה טראש ועד סוף, לא יק כי טכזנת הציזרים נעשתה נערמה ונתחבזלה נפלאה זדקה כל כך, עד כי לא תראה התנגדותם להטבע, כי אם יק שמרגישים אנחנו עמוק עטוק בלבנו, כי היצורים האלה אטתים הטה. אמנם, לא כטו שהם עתה במציאות, אלא כסו שיהיו לעתיד לבוא. * ומהטפוסים האלה אשר חזה איבסן ברוח נבואתו הפיוטית נוכל להוציא משפט על איבסן בעצמו. והחמר לוה די הוא. הננו רואים במחזה, איך ישוה איבסן לננד עיני רוחו את האדם החרש, את האדם האציל העליון, את האדם של הטלכות השלישית. האדם החדש יאחד בנפשו את עליצות החיים ועליזותה של האליליות עם סנולת הפרישות וההסתפקות של היהדות. בראשונה יכנס אל הפרדס, יתקרב אל עץ החיים, יינק את לשדו ויאכל מפריו, אבל באותה העת עצטה תשלוט בקרבו האהבה לא כדוחקת ומתפרצת סן החוץ, כי אם כנות בית נפשו, אשר רסן הרצון נתן בידה להטותו לחפצה. האטנם אפשר היא ההתאחדות הזאת? האוטנם יעלה הזווג הזה יפה? או אולי ההתאחדות הזאת היא רק חלום פיוטי, חלום יפה ונעים אשר יחלום איבסן? בהחנרה, אולי תצלח ההתאחדות וההתטזגות הואת בטהרה ובקרוב, ובהפרט אולי, רק אך אחרי עת ארוכה מאד. ואיבסן בעצמו עור טרם ננטרה ההתאחדות האורגנית הזאת בשלמותה. והגה בעוד אשר בכל חזיונותיו תחדור הקריאה לאזנינו הקוראת לשמחת החיים ולתעגוניהם, אין אנחנו יכולים להכחיש, כי למרות כל אלה ישלטו בכולם הצבעים הכהים על הבהירים. נקרא נא רק את חזיונו החרוזיי הגמל, חזיון פילוסופי: •התנערה׳(61-81111), אשר בו יקרא טראש הרי הקרח שבנרבניון: •הכל או אפסי. תא יחפוץ להלל בזה את השלמות ולחלל את החצאיות טדוע לא בחר באיש רודף אחרי נעימות שלם. באיש שהוא קנאי התענוגים, מדוע בחר בנזיר שלם, בקנאי הפרישות? הסבה אך קרבת־הנפשוח שבין היוצר ויצוריו. נקרא נא אק חזיונותיו האחרים: בכולם יד העצבון הזה תקיפה ורוממה; נתבונן נא אל בחירת התמר אשר יבחר איבסן לחזיונותיו! כן, איבסן ישנא אח •המוסר׳. את ר-חנרה־, החמלה, את תיחור ואת ד-תבה׳ — אולם בהלך נפשו היסודי עוד יבלוט קו התכונה המוסרית, שם עמוק בנפשו עור יכנף, עוד יסחר היהודי. המהפכה אשר אליה תשאף נפש איבסן היא ההתקוממות המוסרית־היתדית ננד כל מרות־ואדנות ורחוקה היא מאד מהשאיפה הטבעית של האליליות אל החפש. חפשיוחו של איבסן היא באה טכובד־ראש ולא מקלות־דעת. יכולים אנחנו להטשילת ליוליאן, אבל ליוליאן, ההולך ומתפתח ומשתלם וסופו להיות סיקון.