Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 77

הנריק איבסן 77 לאסוף את שרטוטי העוםרת ונורי הנייר של אהובה ולעשות סהם ססר שלם כספר אשר אבד לו בקלות דעתו. בהירה הננו רואים, איסוא, גרעין ריק אבדל־תולעים, ובהאשה עלפשטדט — גרעין מלא ובריא על שרה התרבות האירוסאית, אשר אדמתו סורככה מיסודי היהדות והנצרות. כהחזיון •הבנאי סולנס■ (80111688 •61*111111111018) ירמח לנו איבסן עוד ד,םעם על הדשנים האלה בתמונות שתי נשים. הילדה בנגל (01״11!1'\ץ 1111116), בה נםנוש עור הטעם את סמל רבקה ביסט, היא גויה, בעלת תאות עוות, אבל רצונה נחלש נרשה תחת השסעת הוריה שהיו אזרחים עשירים ונוצרים אדוקים; בנגל עולה על רבקה ביסט כנדבת רוחה, בישרת לבה ובתמימות ילדותה, אכל תחסרנה לה אותה צלילות־הרעת ובהירות־הנסש, שישנן לרבקה בטררגה גבוהה. ולעומת הילדה — האשה סולנס, שהיא חזיון עצוב כין טסוסי הנשים היהודיות של איבסן כהילדה כין טפוסי הנוצריות — טפום הנפילה והשקיעה. אהבתה, פרישותה, שימת נפשה בכסה—נל אלה יעשו עלינו רושם עצוב מאד, אשר לא יתואר כמו באומר ובדברים, למשל: המלה היבשה החביבה עליה כל כך עד שהיא שטרד• תמיד בפיה: •חובה־, מלה אשר תעורר גועל נפש בהעלמה העליזה והשמחה כחיים, הילדה הגויה, .החובה* — היא היא אשר עשתה את התורה־ החדשה לתועבת נפשו של הקיסר יוליאן; •מחויב אני־ — זה הוא לא לשי רוחו. באחד מחזיונות איבסן: •איולף הקטן־ (־}1<>(16111-1£*1) הננו רואים עוד השעם את ההפך בין הסתכלותם של היהודים ושל הנוים. ההפך הזה נתנשם בתמונות שתי נשים: ריתא ואסתא (8*8^ ,11*1*1) אלמרם (<1<)1ו111^). ריתא אלמרס, עלמה עדינה ויפה, נאיונה, בעלת רנש של יופי נמרץ, בעלת תאוות חזקות ותשוקות נלהבות אל החיים. מנעטיהם ותענוניהם אשר על'מזבחם תקריב גם את אהבתה לפרי בטנה — ואסתא אלמרם, עלמה שקטה ושלוה, היודעת את עריה האמתי, עלמה אשר לה נם הכח, נם החפץ להיות פרושה ונזירה. נם כריתא זו הננו רואים מעין רבקה ביסט. נם בנפשה במו בנפש רבקה, תבוא תמורה גמורה וההסתכלות היהודית תשפוך סוף סוף את ממשלתה עליה. בחדול אישה לאהוב אותה, אז יבוא רגש היושר ויתפוס מקום בלכה, אותו רגש היושר אשר חיה בסתרי נפשה ובחנוי רוחה מכבר הימים, הוא זיק היהדות אשר נחלה בירושה ואשר לא עומס נם תחת ערמת דשן האליליות.' אבל צריכים אנו להודות, כי התמורה הזאת לא תעורר בלבנו את האמונה בתקפה ובעצמה. ואסתא היא מעין ועורר. היא הולכת אחרי האיש אשר לא תאהבהו, וכל זה רק לבלי המיט שואה על אהובה ואשתו. אבל איך היא הולכת! מתוך רוח סרה כזאת אין ההצלחה יכולה לשרות. חייה יהיו לחיי־שקר, שאין להם כל יסוד ובסיס מוסרי. אין כל ספק כי הקוראים שמו לב להתבונן, כי רוב התמונות אשר הועילו לבאור נושא מאמרי ולהבנתו היו תמונות נשים. סבת החזיון תבואר במקצת עיי נטיתו היתרה של איבסן לצןר, בכלל, בחזיונותיו את ה.מין היפה*, אולם בעיקרו של דבר יראה בזה כשרונו הגדול לבחור בחוש אמנות טבעי אח הנפשות היותר מסוגלות להיות בעלות תכונות ידועות וטשוסעת. כן נם רואים אנחנו במהלך דברי הימים, בי הנכרים התפרדו וננבלו בתכונותיהם יותר מהנשים. ולכן מעטים הטה הגברים, אם רק יתארום בצבעים נאמנים, המציגים לפנינו מלחמה פנימית בין השקפות שונות על העולם, כי בתאור מלחמה נפשית כזאת הקדם נונעים ומסתבכים זה בזה והמה מטושטשים ער מאד. לא כן אם יתגשמו הטפוסים היוצאים ממלחמת ההשקפות האלה בתמונות נשים, אז יהיו הקדם שבציור 1