Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 74

טסזרח וטסערב 74 אינם נושאים בקרב לבבם את .מצות הנצרות•. בחשבם אותה כחלק מהיהדות המחרה לרוחם (צריך לדעת, כי יוליאן יכנה בחפץ־לב את הנוצרי בשם •יהודי,), והתולדות היוצאות מזה שתים הנה: רבים יסתסקו בהתורה־החדשה שנתאבנה לכנסיה דתית שהיא לא תאפר עליהם ליהנות מעשרם ונכסיהם הרבים ולשבוע מכל תענוני החיים (ונם הדבר הזה יצויר בהחזיון: •הקיסר והנלילי• בציורים ימים ונהדרים מאד). ורכים, להיסך, יתרחקו אל הקצת השני ויבחרו בםרישות קיצונית אשר לא תדע כל נבול. בבקשת המות, בהתפעלות רוחנית אשר מעולם לא ראינו כמותו בקרב היהודים. ולעומת ההגזמה וההפרזה הזאת של הנדים האלה, אשר יתאר לנו איבסן בחרט אמן בחזיונו הנזכר יראו היהודים כדומים לגויים, כחילוניים. זקופי קומה ולהוטים אחרי חענוני העולם הזה. הסבה לזאת היא, כי היהודים לא הרנישו את פקודתם המוסרית כדבר זר להם, כי אם נשאוה עמוק עמוק בלבבם, והמה עשו כתביעתם המוסיית לא מפני שמחויבים היו לעשות כן, כ־א ספני שברצונם הטוב היה לעשות כן, כי סנולתם הטבעית הזאת בהיותה פנימית, חיה, תדירית ושכיחית, היחד, מתאמת אל תביעות ארץ מולדתם ומשאלותיה ואל החיים שבכל יום ויום. ודבר זה הוא שריר וקים למרות כל הטענות ור,מענות בנידון זה. אם נדבר על" ההסתכלות־בעולם ההיא, אשר נושאיה לא יראו בעיניהם הם את העולם, כי אם ישפטו עליו על פי אמת המרה אשר יבראו להם ברוחם המתפרץ, ואשר אחרי כן יכניעו את עצמם תחת עול מחשבותיהם ורעיונותיהם ועל בן יעתיקו את עצמיותם בשורה האחרונה אז הננו מדברים על הסתכלותם של היהודים בעולם, לכן גם נוכל לאמר, כי איבסן יתאר לפנינו בחזיונו הכביר •הקיסר והגלילי• את ההבדל ההיסתורי המונח בין הסתכלות היהדות וכין הסתכלותה של האליליות בעולם. אבל בזה עוד לא כלו דברי. את ההבדל הזה יתאר איבסן לא רק בחזיון אחר, — אמנם, חזיון אשר עכר עליו כעשר שנה, — יי אם יש להוכיח שהרעיון הזה מלא תמיד את נפשו הפיוטית והמלחמה הנלהבה אשר התלקחה תמיד בלבו לרנלי ההבדל הזה תראה ברוב יצורי בת־שירתו. אין חפצי לאמר, כי ההבדל הזה הוא הוא העורק הפיוטי של שירת איבסן, כי יש עוד הבדל אחר המושך אחריו את איבסן בכח עוד יותר עצום, ועל כן הוא בולט בבל ספריו עוד בצבעים יותר בהירים,' ההבדל הזה הוא בין הרצון והיכולת, בין הכח והרפיון, בין השלמות והחצאיות. אולם נפלא הוא לראות, כי ההבדל הראשון הוא הוא המסכה אשר עליו ירקום א־בסן את הנפשות אשר בלבן יחיה ההבדל השני; ובבן הננו רואים, כי בכל פעם אשר יחפוץ המשורר להציג לפנינו את הננוד בין הרצון והיכולת, אז במילא ינע נם בהנגור שבין היהדות והנצרות, ועוד יותר נפלא הוא לראות, כי בהפנש שני ההבדלים האלה יחד, אז נם תופיע בנפש המשורר תמונה נחמדה, תמונת השלום אשר תעשינה ביניהן היהדות והנצרות. ידוע הוא, כי יצירתו השירית של איבסן תחלק לתקופות רמת. את ההבדל העיקרי ביצירתו זאת הננו מוצאים בין איבסן עד שנות הששים אשר אז הקדיש את כשרונותיו להרומנתיק ההסטורית, ובין איבמן בן דורנו מן העת ההיא והלאה; ובתקופת המעבר עומד איבסן הפילוסוף. אבל בזה אין כל ספק, כי גאוניותו היחד, היא היא בכל התקופות האלה. נם בהמדרגות הראשונות של התפתחות'יצירתו השירית היו השאלות היותר עמוקות והיותר נסתרות ונשגבות על דבר נפש האדם וכחותיה ותנועותיה מרעישות תמיד אח נפש איבסן, והן הן אשר נתנו לו קרני אור והוד משמי השירה הנצחית. —