Mannheim
Compact Memory

Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 73

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv
Volume
שנת תרנ״ט - 1899
Issue
חוברת ד
Date
1899-01-01
Page
Seite 73 (sequence 76)
Language
Hebrew
Belongs to
journal issue
OCR quality
66% known words query
IRI
…/4861829-6448963-6613384--572-4862394
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

73 */ הנייק איבסן שטירנר איננו רואה את טסת היין ההולכת וסתנדלח כחבית המים. הוא לא יראה כי כניסת היין החלה דורות רבים לסני לדת התורה החדשה, ולא אל החוזים הנעלים והנשגבים אכון דברי אלה, כי אם אל כלל העם אשר נם בלבם כבר סעמה המחיות ולחמה בהחילוניות אויבתה. מה היו, למשל, הסרושיסאסלא כהני המחיות אשרהקייבו את מבחר ימיהם על מזבחה? — כן, עוד מימי קדם שאסה הנטיה להנזירות להיות קנין כל העם, והנמיה הזאת לא חחסוץ כלל לראות את העולם כמו שהוא, כי אם תתאמץ לסדרה בקנה מדת רעיונותיה אשר בעצמה חוללה. לבן בהתבוננו אל כל תקוסה ותקוסה לבדה, עלינו רק לראות עד כמה התפשטה והתרחבה הדעה הזאת בין מסלנות העם וכתותיו, ומדת ההחסשטות הזאת תעיד לנו אם כבר החלו להראות תוצאות הנטיה הזאת שהנה העקריות בחיי העם. התוצאות הראשונות — הנה שנאה לאדנות ולמרות, רגש עז של חסשיות ולמרות וה בטול־הרצון על ירי כבלים אשר ישים האדם על נסשו. ועוד ימים רבים לסני בוא האנשים החדשים היו יכולים לנסח את דברי יוליאן לאמר: .התבל היא גדולה ומלאה יסעה, ואתם, יהודים, תעצמו את עיניכם טראותה*. ועוד: .כן, עש ישראל הלז הנהו הטורד הגדול מכל הטורדים אשר היו על סני האדמה. מה המה הרומאים, היונים כי נמשילם אליו? הטה כבשו עריצים אחדים והוא, עם ישראל, כבש עריצות התכל; או הנוכל לחשוב, כי יעלה בידינו לסשר בין העריצות והיהדות? היש טקום לשתיהם יחדו על האדטה? ועוד חי חי הנהו על הארץ, עם־ישראל עוד חי הנהו, הנני אומר, למרות כל מחשבות הרבים אשר יחשבו עליו כי כבר המיתוהו וישמידוהו לנצח. הוא חי ברוחם הטטרה אשר חלק טשלו לבני האדם, הוא חי בקשי ערסם ולענם אשר בהם יבוזו לבעלי־האגרוף". וגם אילו היה יוליאן איש יהודי, נם אז היה אנוס לקנא ברעו עובר־ האלילים על .הוריינות רצונו׳, בי הלא נם אלהי ישראל קרוב אלינו ולא .רחוק טאתנד באלילי היונים. הננו רואים, איסוא, כי רוח הטיסד סרי רוח ישראל הנהו, סרי רוח הנביאים טצד האחד ורוח הסנוסים של הנזירים והאסיים מצד השני. כמובן, הנה רק היהודים עטדו במקצוע זה רובם כבולם על אדמת המציאות המעשית, או יכולים אנו להביע אח הרעיץ בסגנון כזה: היהודים השתטשו בהוצאת תכונתם ומדותיהם אל הסועל בטיתודה יותר נויית טאשר עשה זאת המיסד בעצמו, או בטלים אחרות: הטיסד התרומם בהחיותו על הנביאים היותר החיים שהיו לסניו, הרגש אשר טצא לו תוצאות בחיי עם היהודים בעבודת הצדקה ונטילת חסדים או בתקונים חברתיים נשתנה על ידי המיסד לתקוה לעתיר לבוא, לתקוה אשר אין להשיגה בעולם הוה. הטסום של האדם החדש הוא אךנטיה עצטותית והתסתחות הטסוס הזה הוא חזיון יקר מאד בקרב היהודים ועוד יותר יקר בקרב עמים אחרים. הטסוס הזה הוא בתולדות היהודים טין יקר ־מאד אשר נסנוש בו לסעמים נם בזמן הזה, מץ יקר אשר מצד האחד נוכל להתגאות בו, אבל טצד השני נוכל לה־ות שבעי רצון, כי לא רבו במותו בישראל, אבל בקרב הנוים יוכל להיות הטסוס הזה רק נטע־מרכב, מטע זר אשר יביא אתו רק ערבוביה ותהסוכות. הקיסר יוליאן הוא סמל עם היונים אחרי השתנותו המוזרה אשר השתנה תחת השסעת רעיון התירה־החדשה הזר לרוחו. — נם על שאלתו של טקסיטום אנוס הוא להודות, כי התביעה הטוחלטה של התורדדהחדשה לא היתד, מעולם כקרב נסשו סניטה, כי אם רק מחוצה לו. .מחויב אנכי׳, יקרא יוליאן. ויען כי היונים העליזים

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.