Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 72

ממזרח וממערב 72 לרעים. אנלהאדם־החדש שהוא מטיב לנדות—הוא עוכר נשרו, בי לו לעצמו לקח רק את הפרישות יוליאן יתאר את הצר הזה שבהתורה־החדשה כהתלהנות יחרה: .ככל סעם וסעם עת אשר היתה מתלקחת כלבי אש שנאה עזה ונוראה לרוצח ביתי וסשםחתי■ היה עולה על לני זכרון המלים: .אהוב את אויבך!• וככל סעם אשר התגעגעה נפשי על הדרכים והנמוסים היסים של עולם היונים שכבר עברו ואינם. הייתי שומע בלבי את התביעה הקוראת: .בקש רק את ההכרחיות בלבדר.!• בכל פעם אשר הייתי מרניש בנםשי איזו תאות בשרים מתוקה, היה ממהר שר הפרישות לבהל אותי בדבריו הנוראים: .מות פה למק תחיה שם!• האנושיות הטבעית היתד, לדבר־אסור ומוחרם מן היום ההוא אשר ט לקח הנביא הגלילי את הנהנת התבל בידו; החיים, בלשונו הוא, המה מות. האהבה והשנאה — הן בנות החטא. אבל האם הפך את ד,.בשר ודם• שבאדם ליצור אחר? הבשר ודם נשאר בשר ודם כאשר היד, נם מלפניו? נפשנו הבריאה והפנימית תתפרץ ותתקומם נגד כל אלה, ובכל זאת מחויבים אנחנו לחפוץ למרות רצוננו. ד,ה1 מחויבים, מחויבים, מחויבים!* אבל מה הנה התוצאות של כל ר״חיובים־ האלה בקרב האנשים ההם אשר ד,תורד,־ד,חדשה המיתה את חושיהם ותאותיהם בקרבם? יוליאן נותן לנו תשובתו על שאלה זו: .ההתבוננות אליהם, אל המשיחיים ההם? כולם, פניהם חורו כשיר, עיניהם נפלו בחוריהן ונשימתם קצרה! פניהם כפני האורנים בביסוס (8808 י<מ), חלילה לאיזה רנש של כטד להולד בלב האנשים הנדכאים והאומללים האלה. השמש תאיר להם והמה לא יראוה, האדמה תושיט להם את כל טובה והמה ימאסו בה. כל חפצם הוא רק הגדרות העמל והחלאה ובמות יבחרו מחיים.* זאת היא, על פי איבסן, הסתכלותם של האנשים החדשים בתבל. ומה היא הסתכלותם של היהודים בתבל? למען נשיב על שאלה זו עלינו לשים לב לרבר הזה, כי הסגולות המיוחדות שמנינו למעלה התפתחו בקרב עם ישראל לאט לאט, יען כי בתחלה היתד, בו יד החילוניות על העליונה. אבל נם בימי קדם אלה כבר נראו בו נצני היסוד ד,רוחי, והנצגים האלה היו לעתידות גדולות, כי נדלו ויהיו לעץ אדרת אשר ינק מעץ החיים את לשדו וכחותיו עד אשר יבשו ועץ האמונה ירש את מקומו. היהדות והדת־ד,חדשה אינן שתי דעות שוות בטדרנה וכח, דעות אשר תשטופנה אחת על ידי רעותה■ כי אם זרימת שתי דעות הזורמות פעם זו למטה טוו ופעם זו למעלה מזו, דעות השוטפות בדרכים שונים ואשד, אל עבר פניה תלכנה, דעות שאינן שוות בכהן, העומדות על מדרגות שונות בסולם ההתפתחות ובהחננד שתי הדעות האלה זו לזו אז תדחוק לאט לאט האחת את רעותה ותירש את מקומה. למה הדבר דומה לחבית מלאה מים שמכניסים לתוכה טסת יין. — המים והיין הם רק לדוגמת שני מיני נוזלים, אבל לא בטיבם הכתוב מדבר. — הטפה הראשונה לא תשנה כמעט את מהות המים אשר בד,חבית, אולם אם נוציא ממנה טסת מים אחת אחרי רעותה ונביא במקומן טפות יין, אז לאחרונה תר,פך חבית המים לחבית של יין; לכן יראו לפנינו היהודים בימי השופטים ונם במדד, ידועה בימי המלכים הראשונים כאנשים מבני הישוב האוהבים א^ו החיים ולא ילט כפופי קומה; אז עוד היה רק מעט יין כחביחם, ולכן נם נבין (ועד מדרנה ידועה הדבר קולע אל האטת), מחע איש מלומד כשטירנר יחשוב את היהודים הקרטונים בתוך כל גויי קרם לאנשים בעלי תכונה אדונית דעמירם ננד האנשים החדשים שהם, לפי דעתו, בעלי תכונה עברית.