Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 70

ססזרח וססערב 70 ועתה נסנה נא אל •כנץ בית המקדש■ נהחזיון: •הקיסר הגלילי*. נרורהוא בעיניט, כי נם פה אין כל משפט חיוני על תכונתה של הסתכלות היהדות כעולם. אבל על פי המסקנא היוצאת מן ההפך אולי נמצא פה רעיון אסמכתא להוצאת משפט. אם נם בלתי בתר ושלם. על תכונתה של היהדות: איבסן מציג לפנינו את הסתכלות היתרים בחור עצם שונה בתכלית השנוי מהשקפת הנוצרים, גם יראה לנו כי גורל אחד להיהדות ולהאליליות המנוצחה.—ומה רצה להראות את פטל ההשתוות נץ השקפותיהן של היהדות ושל האליליות. אם הסתכלות־־העולם של הנוצרים כך וכך היא, אז בהכרח שונה היא ממנה הסחכלוח־העילם של היתרים שגוי גמור, ואם האליליות תאסף את ננהה מפני הנצרות- אז הלא ש אור היהדות ידעך מפניה. ותו לא מידי. והיוצא מזה? האם נתבררה לנו על פי חזיונו זה אף במקצת: מה היא הסתכלות־העולם של היהדות ומה טיבה? או אולי תתן לנו השיחה 7ד היתרים בהדרמה •קיסר והגליל,*, המובאה לעיל, תמר יות־ נאות לפתרון שאלתנו זאת? כמעט יראה מהסקירה הראשונה, כי כן תא הדבר. הדמות אשר יערוך מקסימום להרעיון המשיחי — הלא הם הדברים הנשגבים: קיסר־שדי, שדי־קיסר, שדי במלכות הבשר וקיסר במלכות הרוח — יתנו לנו לשער כי איבסן יחפוץ להביע לנו בציורו הפיוטי הזה, כי בהסתכלות־העולם של היהודים כבר נמצאים גרעיני הממלכה השלישית, אשר בה יעשו הבשר והרוח שלום אמת ביניהם. אבל איך יתאימו להשערה זאת דברי יוליאן הבאים אחרי כן? •משיח? לא משיחו של עם היהודים כי אם משיח של מלכות הרוח ומלכות העולם?* היוצא מזה, כי המלה •משיח,, אשר טבעו היתרים, לא תגלה לנו מאומה מהסתכלותם בעולם. אבל אם כן הדבר, מאין שאב מקסימום את התראה אשר נתן תא להמלה •משיח* שפירושה העצמי והמקורי •משוח בשמן הקדש*, אם לא ממקור ישראל ורוחו? או אולי יוכיחו לנו דברי יוליאן, כי בנאות ותם לבבו לא ראה ולא הבין, כי מושג.רעיון הרצוי והפיוס* אחד הוא אם יתנלה בקרב עם אחד או בכל עטי התבל. מי יתן לנו תשובה מספקת על כל השאלות האלו? עלינו לתדות, ני גם תכוה בין יוליאן ומקסימום לא יפיץ אור בהיר על יתסו של איבסן אל הסתכלות היהדות בעולם. אחרי כל אלה לא נשאר לנו בלתי אם לנסח את נושא מאמרנו בסננון מה: איור, יחם יש בין הסתכלות בעולם ידועה אשר מסבות ידועות נחשבה להסתכלות היהדות ובין התמונות הפיוטיות וקשורי החדונות והתרתם אשר יציג לפנינו איבסן בחזיונותיו. בתחלה עלינו לבאר את כונתנו באטרנו הסתכלות היהדות בעולם. טרם כל: מה היא הסתכלותם של נזע ישראל בכלל? יסודה של כל לאומיות היא האנושיות. על אבן פנה וו בנו כל העמים את בגין־ חייהם. מטרתו של קיום המין והפרט תאלץ את כולם לאחוז בדרך אחד. אבל אחדים מהם יתרוממו מעל האבן הזאת רק כזרת אחת, ויש מהם אשר נם יטעו אוהלים ויש גם בונים בתים רבים או סנדלים אשר שיאם לשמים יגיע, והכתים והמגדלים האלה יפרדו אחד מרעהו לא רק במרחבם ונכד,ם, ני אם נם בצבעיהם וסגנונם, מקסרקיטונים אשר צבע אדום להם עד מסגדים מורחיים עם שלל צבעיהם הנהדרים. וסבת החויון הוד, הוא, כי ישנן עוד מגמות אחרות, מלבד המנסה האנושית הכללית, המניעות את כל העמים, ונם טנים שונים להן. הטניס האלה יקבלו העטים במקצת על ידי חקי ההתבדלות הנצחיים, ההזדוטת הטבעית והירושה מאבות לבנים, ובמקצת על פי התנאים הטבעיים החיצוניים אשר יחיו בהם, כמו סטלות האדמה, הממזג, קרנת העמים והשפעתם וכדומה. במרוצת