Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 69

09 הנריה איבסן הלוך ומקבל יותר ויותר תפונה פטולונית ולאחרונה תצלול נפשו בחשכת?1ירי. בהדרפה הזאת, אשר עלילותיה עוברות כשני חלקים ועשרה פחוות, תראה היהדות לעיני הרואה רק בשני מקופות, וגם זאת רק בהעברה בעלפא. כן רואים אנחנו כאחד הפחזות, כי יוליאן מצוד! פתאום לקומם את הריסות ביודהפקדש בירושלים: נפש הקיסר האומלל כבר נזדעזעה עד היסוד וקללת ההנפון כרים אשר קללהו עוד הגדישה את סאת מכאוביו, לכן יתן את הצו המוזר הזה. ובעשותו את הדבר הזה היה את לבב הקיסר לא רק להכעיס ולהרעים את בעלי ברית־החדשה, כי אם נם להראות להם כי קללת מחוקקם אשר נשא על בית מקדשם של ישראל לא תקום ולא תהיה. שאיפתו של יוליאן לנקמה כבר נעשתה לו כעין מחלה מסתתרת בכל רמ־ח אבריו: לכן יחפוץ, כי לא רק הגויות הקרובה ללבבו, כי אם נם היהדות הרחוקה מטנו ואולי נם השנואה לו תנצח את האמונה הנוצרית ותנדיל עליה עקב. אבל נם החפץ הזה לא הצליח בידי הקיסר .הבל יכול־ הזה, כי להבות אש התפרצו מבטן האדמה ותהיינה למעצור לבנץ הבית. המאורע הזה העלה אח יאוש יוליאן עד מרום קצו. ועוד הפעם הננו רואים את היהודים בהחזיון: •הקיסר והגלילי־ באחד הוכוחים היותר עמוקים בדעות אשר היה בין המלך ובעל־הסודות מקסימום. בשיחה הזאת הטתיחסת להיטים העכורים של שקיעת מלוכת המלך, יוכיח לו מקסימוס את שניאת זממו הנחל. — •אתה חפצת לעשות את הנער לילד — יאמר מקסימום — מלוכת הרוח בלעה את מלוכת הבשר; אבל נם מלוכת היוח איננה המדרגה האחרונה של ההתפתחות, כאשר גם הבחרות איננה המדרגה ׳האחרונה בהתפתחות האדם הפרטי. אתה חפצת לעצור בעד הנער לבל ינדל, לבל יהיה לאיש נוברין. אוי לבער כמוך, אשר הוציא את חרבו מתערה למלחמה עם המתהוה, למלחמה עם המלכות השלישית — מלכות הרוח והבשר־. — יוליאן: •והמלוכה הזאת —?־ — מקסימום: •עם היהודים ידעו לכנותה בשם. הם יקראו לה •מלכות המשיח* ויחכו לקראתה־. — יוליאן: •משיח? לא קיסר ולא נואל?־ — מקסימום: •קיסר ונואל יהיו לאחד — לאחד שהוא שנים־. — יוליאן: •קיסרישדי, שדי־קיסר. קיסר במלכות הרוח ושדי כמלכות הבשר־. — מקסימום: •זאת היא המלוכה השלישית אשר אמרתי, יוליאן!־ ובמרוצת הוכוח ידבר יוליאן על המלוכה השלישית הזאת בצורת שאלה: — •המלכות השלישית? משיח? לא משיח של עם ישראל, כי אם משיח של מלכות הרוח, של מלכות העולם . . .?־ אלה הטה כל המקומות בספרי איבסן, אשר בהם ידובר כפירוש על היהודים והיהדות. עתה הבה ננסה לצרף בבור הבקורת את המועט הזה, אולי נמצא בו איזה יחם אל השאלה אשר מענו בה בראשית מאמרנו זה. אם נתבונן אל הדברים על אדוח היהודים אשר שם איבסן בפי אחר מגבורי הדרמה •ז־*??", אז נראה מהסקירה הראשונה, כי הטה אינם מעלים ואינם מורידים. אמנם, אמת הדבר כי היהודים מצטיינים בסבלנותם, אבל מדת הסבלנות הזאת אם ישנה או איננה הלא לא תוכל להחשב להסתכלות העולם — לא הסתכלות שלמה ולא נם חלק ממנה. לכל היותר היא רק זכר וסימן להסתכלות שאין להשען עליהם.