Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. [Seite]

מרק איבסן והסתכלות היהדות בעולם. מאת ד״ר נתן בירנבוים. (נעתק ככחב־יד האשכנזי, ע*י ש. י. סויזנר.) הענין אשר יחמו לנו לדבר עליו היום במאמינו זה יראה בדני רבים כמוזר מעט, יען כי, כידוע, לא התעסק איבסן מימיו בשאלת היהדות והיהודים בפרטיות ולשמם. פעם אחת הציעו נם לפניו את השאלה על דבר האנטישמיות, שאלה שנשאלה או מסופרים ומלומדים רבים ומפורסמים באירופא, ויסתפק איכסן בתשובה קצרה ומקוטעה. אם זכרוני לא יטעני, היה פתרון דבריו כזה: •הוא איננו משיג את מהות האנטישמיות־. צריך להודות כי תשובה כזאת פירושה לא כלום; ורק נותנת היא לנו לשער. כי הסופר הזה ידע רק מעט מאוד על דבר שאלת היהודים בצורתה ההוית. אבל לא בשאלת היהודים היומית אנו מין הפעם. עוד זאת כי עלינו לבקש את דעותיו והשקפותיו של הפייטן בילדי רוחו, הלא המה ספריו וחזיונותיו ולא בשיחותיו הנזרקות .אגב אורחא• מפיו. ובחזיונותיו אנו מוצאים, כי איבסן יזכיר את היהודים והיהדות רק שלש פעמים. בהחזיון ״111^0 ־י^?" יספר נבור הדרמה את כל אשר למד מעמים שונים ובמרוצת דבריו יהלל את סבלנותם של היהודים. זה הוא הכל, ותו לא. אמנם, בהרדמה ההסטורית הנפלאה .הקיסר והנלילי־ (■161)68111 1)1111 •£81861) יראו לפנינו היהודים בתמונה יותר בולטת. טי מהמשכילים לא ידע את תוכן הדרמה הזאת, אשר אם גם בעיקרה היא אינה אלא דרמה המצירת לפנינו את נפש האדם ותכונתה, בכל זאת תרעיש ותפליא את לבותינו נם בציוריה הנשגבים הטבועים בחותם הקולטורה ההיסטורית. היא מצגת לפנינו את תולדות התפתחותו של הקיסר הרומי יוליאן, את תולדות האיש המוזר ההוא, אשר בלה את ימי נערותו בהיותו יורש עצר בנזירות ופרישות לפי רוח בעלי הברית־ החדשה, ואחרי כן כאשר לקח את רסן הממשלה בידו התאמץ בכל כחו לנרש מנפש בני עמו את האמונה הנוצרית ולתת בלבם תחתיה את עולם ד״נוים־ אשר כבר כמעט נשכח מלב. הנסיון הזה מצא לו נגור חזק אשר הלך הלוך ונדל מיום ליום, ננוד אשר ברוח יסודו; ואין כל פלא בדבר: הלא גם אלה מבני דורו שהיו שקועים עוד בנויות (ת1״1611111)661). ונם הקיסר בתוכם, כבר ינקו ומצצו ארס התורה החדשה. אז •ולד, אחרי עמלו הרב שהיה לשוא, בנפש הקיסר הזר הזה רנש כהה, כעין נבואה קטנה, כי מחשבתו הנחלה לא תקום ולא תהיה, כי הנלילי, בן היהודי חרש־העצים. אשר יוליאן לא חפץ לחלק אתו חלק כחלק את מלכותו, כי האיש הזה — ינצחהו וילריעהו■ תחת מליו. עתה מתאמץ הקיסר להראות לעיני כל את אמונתו בכח עצמו, את האמונה אשר כמעט נכרתה מלבו, על ידי קשיות ערף ונבוב דברים נמרצים. בטחונו בנצחוגו הולך