Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 61

61 נשמת חסידים שלש מדות בחסידות: התלהבות התדבקות וקדושה, ושלשתן מתאחדות כאיש חסיד לאחת. — / על ידי ההתלהבות תתחזק נסשו והיא הולכת וסוערת, ורגשותיה הולכים וגדולים, הולכים ומתחזקים. על ידה יעבור את תחומו, והנהו יותר מטה שהוא, כלומר הוא מבקש להיות יותר •והוא עולה על נבו..., היחוד הוא הסרת הקו המבדיל בין העולם שבו ובין העולם שמחוצה לו, בין מקומו ומקומו של עולם... בשעתו יתבטלו כמעט החושים והרגשות והוא, החסיד, טועם מעין שנת־עולם, שנה בלי חלומות ובלי הרהורים; כי אז אין מחשבה ואין דעת, אין כונה ואין רצון, הכל אחד. — בקצרה: על ידי הראשונה ינסה איש־חסיד להיות יותר ממה שהוא, ינסה ביד חזקה; ועל ידי השניה יחדול להיות את אשר הוא. אבל על ידי השלישית הקדושה הוא עומד על עצמו, על תוכו. על טהרתו, הוא מקודש... וכל החולין שבו יטהר ויזרכך והיה לעצם טהור לעצם עצמי... וכל זה יבוא בנו בעת .נשריש בלבנו — בשסת הריב־ש — שאין מציאות לשום נמצא זולת מציאותו ועצמותו כביכול. ואשילו מה שיראה לנו כעין דבר נשדד ונבדל ממנו יתברך היא אלהית גמורה; כי הוא ננלה ונסתר נראה ונעלם כאחד..., באותה עת, אשר ה״משכיל יסתכל בשנימיותו ורוחניותו וקדושתו ומוצא בקרבו את חלק אלוה ממעל שהוא אחד ואין שני לו ואין סוף לאחדותו־ — ודבר זה הלא ידוע: כי.הששעת הבורא יתברך כשהיא יורדת מלמעלה אין לה כל נוון; ורק הברואים מציירים בה גוונים שונים..., אינני רואה בהחסידות לא כתה ולא טשלגת ידענים, כבימי הקבלה שקדמה לה, נם לא סיעה דתית העוזבת כל החיים והמונם ובונה לה במה מחוץ למחנה. — היא היתד, קנין כל העם וקנין כל החיים, ובכלם מוצאת היא את חלקי האור המסתתרים ואת ה״נציצות דקדושה,. היא יודעת לצרף את האותיות ואת המעץם, את כל המעשים מבלי הבדל באשר הכל אחד. מנויה וגמורה אצלה ש״חנון העליון בבחינת שנים הוא המקור המחיה את כל העולמות,, אבל היא גם יודעת ש.כל אדם ואדם הוא אוהל מיוחד ולו מדמה מיוחדת שהשכינה שרדה ט והאלהית מתגלה שם•(חב־ד). בהחסידות ובמהלכה תאה אני חרות שניטיח דסודית; אחרי שלמרות רוחה הטלל עוד בה מקום רחב ידים לשיטות והשקשות שונות, לחיים ולמהלכים שונים לשי נטית כל אחד ואחר כרצונו ובלבבו, איש איש לשי מהותו ולשי שורש נשמתו ורצונו המיוחד. .השי־ת רוצה שיעבדוהו בכל האושנים,, נאמר בצואת הריב־ש, וכל האושנים הם רצונו יתברך; כל לרמת את כל האדם בשרצושיו השונים. זה מעמיד כל מתח החסידות על ההשגה, וזה על היחוד, זה על המדרש וזה על המעשה, זה על המוסר וזה על החיים, זה על העבודה וזה על גמילות חסדים, זה על הדין תה על השלום, זה על הפשטות וזה על יסוד שבתפארת. — בל בעל רוח יתרה שורר בה כחשצו, כל אחד הולך במקום שהוא תלך; וסוף כל סוף רוח אחד לבלם. כלם בשה אחד יענו דאמרו, וגם אלה ששתיקה ישה להם כרבי יוסי .שותק* וסיעת, דגטירו להון ש.רק ע*י. השתיקה יכול האדם לחשוב ולסמן גדולת הבורא יתברך ולקשר עצמו למעל,.