Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 35

35 אגרת הפטירה מה שתפעל בפעם אחת אבל אמנם תפעל במדרגות ועל בן הצמח ירמה לגופות הדומם וידמה לגופות המתנפשים כי כבר לקח טבל אחד במרה וכבר בארגו זה במה שכתבנו אותו בצמחים. וכאשר היה הצמח אמנם יפעל מה שיפעל לא במאורע שיארע לו על כן לא הוצרך לכח שישיג המאורעים והתולדות כי הוא קשור באדן כי מזונו מצוי בה ולא יצטרך לבקש אותו על כן נתן לו שיצטרך אליו בפעם אחת כי הוא דבר קצור מוגדר ועל כן יש לו תשוקה על פנים אחרים זולתי אשר יאמר בחי שהוא משתוקק אבל אמגם זה על הצד אשר יאמר בכחות הפועלות שהם ישתוקקו אל הפועל כחמיטות אל השריפה דרך משל כי הנפש בצמחים כח מהפועל וזה כי הנפש יאמר על שני צדדים כאשר בארנו במה שכתבנו בנפש א־ב הנפש כשיאמר על השלמות [הראשון היה כח נפעל ואם יאמר על השלמות] האחרון היה כח פועל זולתי שהצמח גתן לו שלמותו האחרון ולא נתן לו שלמותו הראשון נפרד ועל כן לא ימצא לצמח חוש כי החוש שלמות ראשון ושלמות האחרון דברים בלתי מוגדרים אבל הם לעצם לאין תכלית ואמנם יש להם תכלית במקרה ועל כן לא ימצא לצמח הכחות אשר אחר החוש כדמיון והזכרון בזולת וה והצמח אינו מן הנמצאים לעצמם אלא מן הנמצאים לזולתם מן הנופים הנמצאים אם כן מן הנראה כי נפשותם אי איפשר שימצא אלא בגופות ועוד אבאר אחר זה כי נפשותם בלתי רוחניים ולא ידבק בהם דבר רוחני :דמיון ומה שיאות לו א״כ נפשות הצמחים ימצאו מחוברים בגופותם וימצא מינם בזרעים ועל כן יראה אריסטו כי בזרע נוף שמיני ידמה ליסודות ולכוכבים כי עצמותו שכל וכבר התבאר זה בספר ביה כי הענין בחי יותר נראה והכח בו מחובר בפעל ונ*כ בנפש הזנה בחי ועל זה נדר אריסטו הנפש כי היא שלמות לטף ב*ח כדי שיפלו השלמיות כלם הראשון והאחרון ויכנס תחת זה הגדר כל מיני הנפש. והצמח לא ימצא לו אלא שלשה מינין טכחות הנפש הראשון מהם הזן והשני הטנדל והשלישי המוליד ואמנם הזן הוא נמצא תמיד ובכל ענין על שלמותו האחרון בכל אשר תמצא בו וכבר ישתבשו במינין רבים ב־ח בם כי נפשם הזנה שיהיו בכח בקצת העתים כנחשים והרבה ממיני ב־ח אשר לא יראו בסתו וכתורים כשישליכו אכרתם וכבר התבאר ענין אלו כלם במקומות אחרים וממה שהתבאר בו כי הם ניזונים שמציאות השומן בתורים באותו הזמן בפרט זולתי שימצא להם בזולת זה הזמן. ואולם שני המינין האתרים אינם נמצאים תמיד אכל הנפש המגדלת תמצא [11011] בהתחלת ימי הבריאה ויתעדר אחר כן והמולידה תהיה בימי הבחרות ותשאר עד ימי הזקנה ולא תעדר אלא לכונה וכבר העידו על זקנים שהולידו אחר שמונים וזה במעט ובכלל כי פועלה ר׳ל החמימות הנפשי בין שיהיה בגרעיניה או באויר או במים נצמד במין ובו הוא מה שבו נפש הצמח מושכל ועצם זה הפועל שכל אלהי כאשר יאמר אריסטו בי׳יו מס׳ ב־׳ח ועל כן לא תצטרך אל תטעה אחרת ואין כן ב־ח אלא בזרע החי עצם אלהי הוא שכל ואשר ישכילוהו הוא מין מהבחות האטשיות אשר הם שלמיות ראשונים. ואולם השלטיות האחרונים אינם כן ועל כן יצטרך החי בשלמיות האחרונים אל פועל אחר כחוש והדמיון בי אלו השנים לא ימצאו אלא במציאות המוחש וכאשר ימצא המוחש מוחש בפעל ימצאו הכחות חוש בפועל א*כ יתן הזרע להחוטר כח החוש המשתתף באשר לו זה ואינו בנפשו דבר מצוי וכשירניש ישוב דבר רמוז אליו והיה מן הנמצאים בעולם וכאשר יהיה ראוי שישאר בו רשום מה שהרגש אחר אשר סר המורגש טמנו שב בפעל רמוז אליו ושב אחד מן הנמצאים בעולם ועל כן הוא ראשון הנמצאים הרוחניים כי הם ינועעו הטפות והם רוחות לטפוח ומקצתם כמהות להם כי >