Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 34

ממזרח וממערב 34 האנושית וממגו הפגישה ללמוד וללמד והיא הפגישה השכלית ט בשכל רידוד תהיה ואת הפגישה והיא על מינים באשר החכמה העיונית היא על מינים והפגישה האלהית הוא הפגישה להשלמת זה הטץ מן החבטה או נתינתה והיא היותר מעולה שבכל מיני הפגישה והפנישה הצעה והנעת זאת החבטה והיא לימודה או היא הגעתה על השלמות והיא למודה עד התכלית ובאשר יניד התכליות לא יהיה צריך אל ההצעות כי כשתניע זאת החכמה ודתה פגישתה מותר אין צריך אליה והאל יתן לך ההשארות הארוך אם לא יקרה הפגישה בגופות ואהיה נערר מן הנוף ולא אוכל להתנועע כי כל מתנועע הוא בעל הנוף כי הוא מתחלק א־כ אין הפנישה בזה הטין מן הפנישה אלא בחכמה העיונית ואם חרצה לפנשני בעצמי ולפגוש מי שעבר לפני.כאשר פנשתיו אני ותפגוש מי שיבא אחריך בימי הזמן תניח עצמך בזאת המעלה מן החכמה ותפגוש בה לאשר עברו והם כבר רצה האל אותם ורצו אותו וזאת היא ההמלטה הנתלה וזהו אשר היה רצוני לומר ומה שהניעה אותי חברתך ומעלת מזמתך ולא ייוחס זה המאמר אלא אליך ולא יודע אלא על שמך. נשלם המאמר בכאן בעוז האל ועזרתו. מאמר לאבו בכר בן אלצאיג נמשך לאגרת הפטירה. בבר בארנו בקצרה באגרת הפטירה המאמר במניע הראשון באדם על דרך כלל ואולם היאך מציאותו בכל אדם ואדם רמוז אליו הנה אנחנו נבאר עתה המאמר בו ונאמר כי מה שיוחס אל הגוף לא ימלט או שיהיה עצמי לאותו הגוף או מקרה בו ומהנראה כי מה שהוא מקרה בגוף כי הוא לא יהיה לו עמידה אלא באותו הגוף ואותו הנוף ירוץ בו מרוצת החומר לאותו המקרה ובו יהיה החומר איש מה רמוז אליו וכבר נאמר זה בזולת זה המקום ואולם מה שהוא עצם לאותו הנוף הרמוז אליו וט עמידת אותו הגוף הוא צורה או חומר כאשר התבאר בזולת זה המקום וארצה [10911] באמרי צורה בכלל כרי שתכנם תחתיו הנפש והצורה הטבעית כמו שאם יהיה א־ב גוף רמוז אליו ומה שעליו א׳ הצורה ומה שעליו ב׳ התמר ויהיה א*ב אש או ארץ או מה שתא מסוגם מהגופות הטבעיות איב מהמבואר כי א׳ אין לו מציאות אלא בכיית הוא אם יהיה אי מצוי ויהיה ב׳ בעל צורה והוא התמר הראשון תה מה שלא יתכן א־ב לא יתכן שיהיו צורות הדברים הטבעיים נחלקים כי עוד נבאר בכמו זה הבאור כי אם יהיה אפשר שתהיה לצורה הטבעית עמידה ומציאות לא בחומר א־כ התמר נם כן בעל צורה. וכבר בארנו בספרנו בנפש הסבה במציאות הצורות הטבעיות צורות בחומר ועל כן אי איפשר שיהיו הצורות הטבעיות מתברים יותר מכח אחר מתהפך כמו שאיפשר זה בנפש כי הקלות ררך משל יתנועע למעלה בלבד ואולם הנפש היא תתנועע אל מקומות מתננדים והיא אחת תתנועע בה הנוף אל מקומות מתננדים ועל כן מד הנח הזן מן הנפשות ולא מט אותה מן הצומת הטבעיות כי היא תפעל פעלים רבים קצתם מתנגדים לקצת ועל כן היא יותר נעלמת במציאות מכל נחות הנפש עד שחשב בה טי שחשב שהיא טבעית ומי שלא השים הצמח חילפי שהוא ימנה אותם בצורות הטבעיות וכמו שאמרנו זר. פעמים כיהטבדת לא תפעל