Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 33

,אגרת ה*טיר!ד ■י✓ 33 לעומתך ובסציאותך היו אלו מצויים ובמציאותך תחלה היית אתה הוה והמשל אשר אומר בזה הוא כי בחתוך היה הסכין סכין ולולי החתוך לא היה, ובסכין היה החתוך מחודש ולזה עושה חד, מבואר אצל מי שהרגיל העיון בכמו אלה הדברים ואלו המדרגות יתחייב לאדם שיבחר לנסשו מה שירצה מהם לסי ראותו ויזכור אותה וידע איזו מדרגה לקח וכמו כן מ* שהניע לזאת המדרגה הניע לענין שלא יחלוק עליו השבע ולא תחלוק עליו הנסש הבהמית וידע בזה הענין אשר בו תהיה ההצלה משני אלו החולקים ר*ל הטבעית והבהמית אי איסשר שיתואר ביותר מזה ווה הענין הוא המעולה מלבטא ברוממותו ונשיאותו והנאתו והדרו וזיוו כי הצער אמנם הוא בגלל זה השבע וההנאה מצד הגשש זולתי כי הנסש הבהמית לא תשא דבי אחר בי היא בלתי ששוטה ועל זה יהיה המצער אותה עתה יערב לה מחר כי היא קרובה מן השבע ועל כן לא חשאר על עגין אחד ואולם הנפש המדברת בעבור רחוקה תשאר על ענין אחד ואין לההסך אלא היא [תתרבה] ואולם זה השכל הנאצל הוא אחד מכל םניסאם כן הוא בתכלית המחק מן ההיולי לא ישיגוהו ההסבים כמו שישיגו אל הטבע ולא מעשה ההפכים בנסש הבהמית ולא רושם ההסך - ־ כשכלית אשר תשכיל הדושכלות ההיוליים המתרבים אם בן הוא לעולם אחד ועל ענין אחד בהנאה זכה ושמחה והדי וששון והוא מעמיד הענינים כלם והאל רוצה בו בהיותר שלם שיהיה מן הרצון כי הצדיקים שעברו אמרו בי האיסשמת שני מינין מין טבעי ומין אלהי והטבעי אשר יושג בחכמה ויוכל האדם לעמוד עליה מעצמו ואולם המין האלהי אמנם יושג בעזר אלהי ועל כן שלח האל הנביא ונתן הנביאים שידריכו כלל בני אדם באיסשריות האלהיות כי באשר רצה יח׳ שמו להשלים המתנה היותר מעולה אצל בני אדם והיא החכמה וכמה שבאו בו בתורות מן הציד על החכמה ובתורתנו מה שיורה על זה והוא אמרו בם6ר הירוד ואשר צללו בחכמה יאמיו האמנו בו כל מאצל אלהינו ר־ל האיסשריות האלהיוח ואמרו ירא האל מעבדיו החכמים כי מי שידע האל ידיעה אמתית [ידע] כי גודל הצער קצפו והריחוק ממנו ונודל ההצלחה •שיעור רצונו והקורבה ממנו ולא יהיה האדם קמב ממנו אלא בידיעתו עצמו ועל ק רושם עליו [ו]יברא האל השכל ואמר לו בא ובא ואחר כן אמר לו חזור לאחור וחזר לאחור ואמר בעזי ומעלתי לא בראתי בריר, יותר אוהב אותו ממך א־כ [*:109] השכל הוא יותר אהוב לו שבכל הנמצאים וכאשר יגיע אל האדם הוא אותו השכלי בעינו אין הסרש ביניהם בשום פנים ולא בשום ענין א־כ כבר הניע זה האדם היותו היותר אהוב שבכל הנבראים אליו ית׳ והסכלות מרחיק ממנו והיותר מעולה שבחכמות כלם היא זאת החכמה אשר אמרנו והמדרגה היותי מעולה היא זאת המדרגה אשר היא ציור האדם לעצמו עד שיצייר זה השכל אשר אמרנו אותו לסני זה. פרק. ואולם היאך תהיה הסגישה ואנה ומתי כשיעדר זה הגוף אשר בו אתנועע הנה אני אומרו המעשים האנושיים אמנם יתפרדו בתכליות המשל בזה העובד והחונף כי כל אחד מהם פועל פעל כמו שפועל חברו אין ביניהם הפרש זולתי שתכלית העובד היא רצון האל בתכלית והחונף שיחשבו בני אדם אותו שהוא עובר א־כ היתד, זאת מצוד, והאחרת עברה וזה כשתעיין ט יראה בכל הפעולות. והפנישה פעולה אנושית ולפעמים תהיה במקרה המשל בזה שיפגוש ראובן לשמעון בדרך שלא היתד, כונתו אליו ואין זה המבוקש ואולם אם תהיה בכונתו והתנועע אליו יש ממנו שהתכלית בו התענוג בו והיא פגישה בהמית כי הבהמות ישתתפו בזה וממנו פגישה לבלתי תועלת לאחר מן הנפגשים והיא הפגישה התשוקית וממנו הסנישר, שיעזרו על התועלת והוא הפגישה המדינית .11<1*11*ו*ש1ש0 8011ז118ם11נ 8