Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 29

אגרת הפטירה י!2 כה יתכן שיתנועע הב־ח כשיסכים על הדבר בי ואת התשוקה היא ההשכמה אשר דבינר כספר הנפש והוא המניע לחי ועל [וה] מה שיהיה מאלו ההנאות עמידת הגוף בהש הסכים המבע ביניהם כאכילה ושתייה ושאר המתמששים וע־כ ימצאו אלו מושכמיש בכיה כי הטבע ישתוקק אליהם ויתנועע עליהם ובהם עמידת הגוף ואולם האהיים יובדלו מאלו בהרבה סן הענינים ועל כן אין אלו צייכין בעצמות שיקדם להם השתוקקות מצער קודש להם אלו יתכן שיקדם להם_ ויתכן שלא יקדם א״ב אותה ההנאה היא למתנועע מצד שהוא מתנועע וההנאה האחרת לו מצד שהוא משיג ונמצא בנשש וואת התשוקה הקרה לידוע ולמדומה ולמורנש כי הוא אם לא תמצא לו ואת התשוקה אל החכמה לא תמצא תנועה לצד החכמה בשום סנים וזאת ההנאה נסתרת אל מציאות החכמה לא יושנה בה אבל אמנם לא תשתלח ההנאה בה תכף מציאות המוסת אבל אשר תשאר בנםש עם מציאות החכמה בה והיא אשר תקרא בינה ומה שיאות לו מן השמות. פרק. והמתיחסים אולם יהיושוים ולא יהיה סכלות היחס אל אחד מן המת־חם־ם שלמות לו ולא נרעון וזה כמו שתאמר זה הבית כששכן בה איש מן האנשים כ* היחס ביניהם ינשא על הבית ועל השוכן כי ינשא על הבית ויאמר הבית אשר שכן בו ראובן |וה החלוק לבש אותו ראובן] וראובן לבש זה החלוק ומכאן ישתבש ענין השני דבורים ויחשב בי אשר יובן סן הראשון הוא בעצמו אשר יובן סן השני ואולם כשיהיה הוא המתיחס יותר מעולה במינו יראה בין שני הדבורים השרש. המשל בזה כי זה הלבוש לבש אותו [שליח האל והוא אשר נאמר עליו שהמשנה לבש אותו] א״ב לבישת הנביא מעלה ללבוש [אבל] לבישת המשנה אותו לא יתן לו מעלה כלל אבל לבישתו אותו רוממות לעניניו ושבח לו ועל כן יתפרשו בה שני המאמרים כי כשנאמר אנחנו כי המשנה לבש הבנד היה זה שבח ללבישת המשנה אותה ואם אמרנו הלבוש לבש אותו המשנה לא נתן זה ללבוש מעלה ולא שחיתות והוא עם הנביא להשך. פרק. והשלמיות כמו שאמרנו שלשה הראשון מהם שלמות הכלים המלאכותיים ומבואר כי הם איכויות נושניות הוכנו בהם הנושוח אשר הם להם בו יעבדו לזולתם והכונה האנושית בה ישימם עובדים ואולם כוונת הקונה אותם היא רוממות וענינו שיהיה לו כמו אותם הכלים כי הם יתנו לבעליהם כשיתואר שהוא קנה אותם רוממות א־כ יראה כי זה יחסר לו בעצמותו או יחסר לו אשר יחנה נששו בו מצד שלא ירניש וכמו כן כשיאמר כי ראובן יש לו אלו הכלים כי רוממותו וגדולתו ונראה כשיששיט אותם לא יהיה לו גדולה ולא נגידות בנששו וכי הכלים יותר נשאים ממנו ואמנם מי שיהיה נגידות בנששו יחס אותם הכלים לא יתכן לו ננירות בעצמו ולא יורישהו נחלה אם כן מהמבואר כי שלמותם שיהיו שומרים כי הם עובדים ושלמות האדם בהם יאמר על חסרונו בעצמו תחלה מבלתי אמצעות וכי אותו האדם מחוסר ינשאוהו אותם הכלים המיוחסים אליו א״ב אין העיון בעצמותו ולא תנשאוהו בעצמותו אבל הוא ענין [10711] נכנס עליו וזר סמנו בתחלת העיון לא על האמת כי על האמת אינו בלום אלא שהוא תשמח בו הגשש ואולם שלמות האברים והשלמתם והיא הבריאות היא נראת מיענינים כי הם אמנם הוכנו שישעל בהם ובסבותם א־כ העצם הוא עובד ותחת השררה לשי מה שהתבאר במקומות רבים ולשי מה שאמרנוהו אנחנו קורם וה ותאר בעלה בה לא יחייב שום רע ולא שום שלמות ונם לא יחייב לה בעלה זה. ואולם המעלות הנפשיות הם נם כן כאשר התבאר בזולת זה המקום וכמו שאטרנוהו.קודם זה עובדים ומזומנים שיעשה בהם אלא שהם יתוארו שהם ינשאו המתואר ולא ינשא אותם) יחסם אל המנשא אותם ועל כן יחשב בהם שהם התכלית