Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 27

27 אגרת הפטירה שיהיה סוסו טוב. וכמו שמקצת המלאכות יעבדו למקצתם בעצם נך יש בריאות קצת בני אדם שיעבדו למקצתם כי אני מוצא מי שנברא על היותו ננר ולא נברא על וולת וה ווה אמנם הוכן לעבוד לוולתו ושלמותו לעבוד וולתו והוא היותר מעולה שבמציאותו והאדם שהוא שלם הבריאה הוא אשר נברא על תבונת היותו עבד לנסשו הנה נתבאר כי הבריאה היותר מעולה היא הבריאה אשר תושג בה החבטה העייונית והנה אתה יש לך הבריאה היותר מעולה וחלילה שתושיבנה במדרגה החסרה ותהיה משתדל לזולתך בקצרך מעשות זולתי החבטה ותהיה היותר רע שבחמסנים בי אתה חומם הנמל שבאהוביך בבריות והוא נסשך ויהיה חוזק חומסך אליה בשיעור רוחק המדמה אשר תושיבנה ממדרגתה העצמית לה. והנה ראוי שארשום המניע הראשון הששוט ואסשר ענין מציאותו עד שיתבאר שיעור מה שבין הנמצאים אשר יושנו כשעלים ואמנם ההיקש שבין הנמצאים בהחלט אין זה מקומו ואמנם אקיש בין השלמיות אשר יושגו כשעלים האנשים. ותחלתם מציאות צורות הבלים המלאכותיים יפות והם אשר יניע אליהם תנועת המלאכה והשנית מציאות האיברים וכל הנוף על ענין היותר טוב שירגיש בו והוא אשר יושג במלבושים והשלישי מציאות הסחת המעולות והיא המעלות ובן אני מקיש בין מיני המשיגים והן ההנאות ותחלתן הנאות התאוות הנושניות והשני ההנאות אשר יושנו מן ההנאות התבניחיות וההנאות בכללן ואם הוא מעט שימצא במו שששר אדישטו על הורמום בי הוא היה שלם בבל המעלות המדותיות ואעשה הקש בין אלו בלם ולא יתכן שלא היית יודע זה. ואומר כי המחבק יאמר על הנודלים תחלה ועל תנועת ההעתקה שנית ושלישי על הזמן ועל בל שהוא בזמן מצד שהוא בזמן ועל בן יאמר בי התמידות התדבקות שיעיר כך מהזמן ונם יאמר על מה שיאמר מצר שהוא בזמן על צרדיש נש בן מהם בי הנצחי יאמר עליו שהוא מחבק באשר יאמר בתנועה הסנובית שהיא מחבקת ובן יאמר על מה שיש לו קצה מן הזמן במו שיאמר שתענוני נן עדן וענוי ניהנם מחבק מצר שאין לו קצה אחרון ובן יאמר בי העדר העולם הוא מחבק מצד שאין לו קצה אחרון תכלית קודם שיברא האל העולם ובכלל התמידי מצר שהוא תמידי יאמר עליו המחבק וההנאה כשתמצא בזמן יאמר עליה שהיא מחבקת ותהיה מדובקת כשתהיה אחת במששר או בזמן לא יודעו קצותיו ובזמן אין לו קצה אחד אם איששר מציאות זה ויהיה היאשון ממיני ההתדבקות ההנאה ויהיה השני התדבקות ההנאה בל זמן שיתמיד מציאות המונח לה ויהיה השלישי התדבקות ההנאה בל זמן שיתמיד מציאות השועל איתר■ א״ב ההנאה אמנם תהיה כשיהיה המונח דראשון לר, מצוי כחוש ואם היה אותו המונח במונח בחוש בב־ח יתחייב שיהיה זה המונח מצוי מדובק המציאות ושיהיה השועל אותם מצוי שועל או שומי ונם בן יאמר\' בהנאה שתתרבק כשיהיה האדם נהנה כשירצה להתענג וזה ביכולת על ההנאה ולבן יסברו רוב בני אדם בי השמח מחבק ההנאה והיותי מזה המלך אשר אין עליו חולק בזמנו ולזה יאמי עליו התדבקות משני התדמותו במתדבק ואולם הדבור בענין בקצרה יחלק ההנאה על שני מינים מין יודע בהנאות הטבעיות והיא הנאת הממוששים בהנאה בשום בקור ובחום המקישים וכאשר [1:י)ח1] יחברו גופותינו במאכל ובמשתה ובהנאה בסיגי המאכל והמשתה והמשנל ואלו ימצאו בעצם ובטבע שיקדמו השביהם בי הרעב והצמא יקדמו למאכל ולמשתה וכשיהיה אחד מהם יותר רב וחזק היתד, ההנאה יותר שלימה ונחלה ולשי חלישות אלו תמעט ההנאה ותמצא יותר מעוטה ומן המבואר כי אלו לא יתכן שיהיו מתדבקות כי יתחייב שיקדמו וימצאו השביהם עליהם והמין השני מן ההנאה המושכלות ומה שילך מהלכן בהנאות השכליות והיא ההנאה בחכמת וההנאה