Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. [Seite]

אגרת הפטירה לרפילוסוף אבו בכר אק אלצאיג•). הוציאה לאור מרדבי צבי שריינר. ואין הפרש בין אלו לזולתו כי הכלים ילאו ויספדו ויתכן שיחסרו יי האברים טסות וכלים נוסניים כרגלים והידים ואלו יוסיפו בשיורנלו בטלאכתם כי הם כלים נפשיים ואולם למה יחסרו אלו ולמה יחסיו האחרים כבר נתבאר במאסרים אשר כתבנו אותם בחבמה הנפש אם כן כמו שיתחייב שלא יקצר האומן על מציאות כליו להיותם מתוקנים כן יתחייב שלא יקצר האדם על שיגיעו לו המעלות המעוררות וכמו שהיה כל מגמתו שמירת כליו ואבריו אמנם הוא טורח לזולתו והוא לא ירגיש כן כל מי שמנמתו על מעלת המרות אולם שם מנמתו על מציאות זולתו על הענין היותר מעולה כמו שישים מנמתו על שיהיה סוסו רב הבשר ויפה מיאה א־כ אין ההתמדה במעלות המרות היא ההצלחה האחרונה כי אין מעלת המרות התכלית האחרון אך אמנם הם בזאת המדרגה מן היחס לקרבתם מן המניע הראשון על האמת והתדבקותם בו ולא יוכל האדם להפריש ביניהם כי אם לקושי. אם כן העצה הנכונה הוא המניע הראשון על האמת ואינו מחובר משני דברים האחד ככלי והאחר כאומן וזהו האדם והוא הטמל טוב והמעניש ולא יתכן לו שיהיה גומל ומעניש אלא כשהוא נמצא עם כליו שקבול השכר והשנת העונש תנועה ועל כן יתחייב שימצא עמה מה שבו יתנועע ואמנם הוא בנפשו כשיתטעע לא יתנועע כלל כי הוא מניע מוחלט והמניע נמצא והמניע כה והכח פשוט וכבר הופשט מן ההעדר ועל כן כשיצטרך שיהיה מתנועע היה צריך אל ההעדר א־כ מציאות המתנועע הוא היותר פשוט שבמציאותו ומציאות הוא היותי מעולה שבמציאותו אלא שמדרכו שימצא פעם ופעם לא וזה חסר מן העצמים השניים כי מציאותו אחר שלא נמצאת תנועה ועל כן תצרך בהכרח אל הנוף ואבן הוא אמנם הרצוי בו נפשו לא כליו ואולם נתכנו לו כליו שימצא הוא ויחיה על היותר שלם שבעניניו ואם כן כבר נתבאר שכל מי שישים מגמתו אל דבר זולתי אל שלמות הבה המעיין אמנם הוא ' משתדל שימצא זולתו על הענין שהוא יותר שלם ויהיה טרוד ולא ישניח על נפשו ואין להשתדלות בזה שם בפרט ומיניו יקראו בלימוד וההוצאה מן הלב וזולת זה משמות מידן מקיא אותו [<!105 ] בכלל החכמה. הנה כבר התבאר כי כל פעל זולתי הלמוד אמנם הוא לאדם מצר שימצא זולתו שלם ובי כל מי שישים מגמתו על זה הוא כמנמת הפרש *) סוף סחנרת נ,.