Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 23

23 פשר יוסף המקנא (טו) עור סוקרים שאלו, הק׳ אסר לאברהם קח נא את בנך את יחידך וגו• ואחר כך אמר לו המלאך אל תשלח ירך אל הנער, והניח בשבילו, אך לסי המדרש אינו קשה כלום, שהרי לא אמר לו כי אם והעלהו לעולה 1) משל למלך שנר,ארח אצל אוהבו התקין אותו אוהב סעודה נדולה וכבדו בכל כחו, בנמר הסעודה א־ל המלך מסני מה לא עשית לי מבנך מנה אחת, נטל את הסכין ובקש לחתכו ולנתחו, א־ל המלך וכי אמרתי לך להרנו לא אמרתי אלא שתעשה לי ממנו מנה שתביאהו לסני ני הייתי טתאוה לראותו, כך א־ל הק׳ לאברהם והעלהו שם לעולה. (טז) תולדות. יקוסין אחד*) מצא ר׳ יוסף בדרך סריש ואמר לו יעקב אביכם גנב היה ואין אוכל רבית כמוהו שבשביל קערה אחת שהיתר, שוד, מחצה [זקוק] קנה הבכורה שהיתר, שוה אלף זקוקים, והשיב לו סשט הריר יוסף בכור שור, ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך, כיום במה ששור, היום שמא תמות קודם אבינו או יאבד את שלו ואני אתן לך דמים (כי) [כמו, כ־יה] טובת הנאה שיש בה. ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות שהיה איש שדה ויוצא כל הימים בסכנה ליהרג, ולמה זה לי בכורה, וימכר את בכורתו ליעקב בדמים חשובים, ויעקב נתן לעשו לחם ונד, ואין כתי ויסבר בכורתו ליעקב בלחש ונזיד עדשים, אלא ויעקב נתן לעשו שנתן לו בחנם על דמי המכר בשביל היכר המכירה ימו שרגילין עוד לעשות בעלי סחורה. יוסף בה״ר נתן זצ״ל':). (יז) ויצא. סקרו לומר יעקב רמאי בתנאי לבן. תשובה הוא החליף תנאו מיד שהתנה להסיר נקוד וטלוא וחום, אבל לא כל אשר לבן בו והוא הסיר כל אשר לבן בו, וגם סן התישים לא התנה להסיר, ור׳ יוסיף היד, מוסייף4), יעקב נאמן נדול היה ונאמנות גדול עשר, ללבן, אבל לבן רמה אותו, שהתנה לו אעיר בכל צאנך היום הסר משם בל שה נקוד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקזד בעזים ותשימם במקום אחר, והיה שברי מכאן ואילך כל אילו המנומרים יהיו שכרי אותן שיולדו, ולבן איל הן לו יהי כדבריך, אבל הזקנים ד,ודשים היה מעכב כדי להוליד כמותם ולבן הסיר אף ד,ודשים כדי שלא יתעברו צאנו מנומרים לסי שאיל יעקב כל אשר איננו נקוד וטלוא גנוב הוא אתי, ומהיכן יבאו המנומרים, לכך הוצרך להציג המקלות, בא וראה כסה גדול נאמנותו של יעקב שאע־ם שרמהו לבן, עשה לו יעקב טובה כשהציג המקלות היה מציג לשני הקשורים וגהעטיף הצאן לא ישים, והיו כל הקשורים הנולדים בחורף ליעקב, והנולדיש בקיץ היו ללבן. (יח) סקרו כי אמרו בני יעקב עשו רמאות לבני שכם שד,ינוס אחר שנמולו. תשוב־ה. כואבים היו ואחר כן נתחיטו. ואני הכותב אסרתי ואחר כך שמעתי, כי בני שכם העוו תחלה ששינו התנאי שביניהם שהם התנו את בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו תקחו לכם, והם אסרו ונתנו את בנותינו להם ואת בנותיהם נקח לנו, ומקניהם וקנינם לנו הוא, ועל 0• דבר זה נמולו, ולשי דבריהם היו בני יעקב משועבדים להם ולכך הרגום'1). י) כי״ה מוסיף: ולא אמר לו לשוחטו; ראה רש׳־י וילקוט שמעוני.. 2) 116(1001)1. 011 ם1(ן00מ^. י) זה חסירוש נמצא בדעה זקנים בלי שם אומרו וראה עח־ סי׳ הרמב״ן והרשב״ם. 4) גם זח חטירוש בדעת זקנים בלי שם אומרו ור־ יוסף במקום הזה הוא ר׳ יוסף בכור שור. י) ראה טירוש אבן עזרא: והנה הם חשבו רעה על יעקב ובניו שאמרו מקניהם וקנינם. כי״ה מוסיף כאן: ואני שמעתי לטי שהתנו להם בני יעקב אם תהיו כמונו משמע להתגייר ולא ללכת לע״ז ולא קיימו תנאם כדכת׳ ויחי ביום השלישי בהיותם כואבים ואין כאב אלא ע״ז.