Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 24

ממזרח ויזסערב 24. (יט) וישב. כי ארד אל בני אבל שאלה. חובל אחד,) שאל לד׳ יוסף והלא יעקב צדיק נסור היה לדברי הבל ואיך היה ירא לרדת לניהנם אש לא היו הבל יורדים בו. אמרתי לו לבך היה מתאבל שבתחלה היה בטוח שלא ירד. ואמר עכשיו בשביל חטא זה ארד לניהנם שנרמתי לו שימות וארד אל בני כמו על בני. איל אין כתוב על בני אלא אל בני א־ ב יודע שהיה שס בנו, אמרתי לו ין דברתי־) יוסף חטא בנפשו דנת׳ מלשני בסתר רעהו אותו אצמית. ויוסף היה מוציא דבר, רבת׳ ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, אמר יעקב יוסף נהרג בחטאו שהיה מלשין ואני ארד אחריו לניהנם שעל ידי מת. (כ) שאל נלח להר׳ נתן ניע מהו צדקה ממני וכי בשביל שזנתה אליו ונתעברה ממנו נעשית צדקת, והשיב יהודה לא אסר צדקה אלא צדקה ממני כלומר אני חולק באותו עון שתתה אלי ועוד חטאתי יותר ממנה שלא נתתיה לשלה בני א־ב היא זכאה יותר ממני ואינני בדי לדונה והוא היה מלך ברכת׳ כי יהודה נבר באחיו, וכיון שלא היה דנה לא היה אחר דנה. יוסיף. (כא) ויחי. סקרו, שכל את ידיו, והקרא השיב כי לבך איל יוסף לא כן אבי, אך בוו הטענה להוציא הצדיק מן הדבר" ל־א הבנתיי. אכיל שמעת־י, א־ל לא כן אבי שהיה סבור שאביו מניח ידיו במזיד בשתי וערב ויעקב השיב ידעתי בני ידעתי, יודע אני שאסור לעשות שת* * וערב אבל איני מתכוין לכך,). (כב) לא יסור שבט מיהודה עד בי יבא שילה משיח. וסמכו על [התיגום כייה] עד דייתי משיחא ובחשו לקרות(לישראל) [לישו] משיח ומשבא לא היה לישראל משיח [משוח או מלך],צללו במים אדירים, והעלו חרש בידם, שהרי משהגלה נבוכדנצר מלך בבל את צדקיה מלךייהודה לא היה לנו מלך משוח בשמן המשחה שהיה וותיממאתים שנה קורם ביאת הניצרי. .אבן עזרא־ פירש, לא יסור שבט מיהודה מיום שנתברך יהודה, באה לו ברכה וממשלד כמו שכתוב בדברי הימים, ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף ויהודה נבר באחיו, ראשון בדנלים ובחנכת המזבח ובשופטים מי יעלה לנו בתחילה להלחם ויאמר ה׳ יהודה יעלה, נם במלכות שאול היה דוד המוציא והמביא, ואחריו נעשה מלך. וכה פתרון לא יסור שלא יהא מלך מושל ונבור עד שיהיה מלך, משל למלך שאומר לעבדו לא תפטר ממנו עד שאעשה אותך מלך וגדול4). ומזמור והוא רחום5) ראיה לפי׳ זה ויטש את משכן שילה וימאס באהל יוסף ויבחר בדוד עבדו, וזהו עד כי יבא שילה י) 0011161101 1111. 2) כי״ה: דברת. •) ראה 22 .ין 1881 ,1)1180111-1)111011: שם הניא חד״ר בערנהארד ציעמליך מנ״י אחד ז״ל: ״שאלי מין אחד אלי ר׳ שמואל• קרא ע״נ צריך אתי־, לייסר שעשה יעקב אביט שתי וערב. .. והוא השיב שייכן אמר לו יוסן! לא כן אבי כלומר ליא כן נבון. לא נכין לעשות כן והשיבו יעקב הצדיק ידעתי בני ידעתי שאין זח נכון וח״ו לא נתכוונתי לכך אלא נתכוונתי שיה יגדל וזרעי יהיר, מלא חטים״. — וראה גם את ספר נצחו;. *) ראה פירוש אבן עזרא וזיל ואין טעם ער כי יבא שילה שיסור השבט ממנו בכא שילה רק טעמו כסו לא יחסר לפלוני לחם ער שיגיע עת שיהיו לו שרות וכרמים רנות ע״כ. *) זהו מזמור ע״ח ששם פסוק והוא רחום.