Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 22

ממזרח וממערב 22 (בינתה) נחמה הכתובה לעניין הבורא משל להשכיל כי הבורא מתנחם והופך נזרתו על ידי ריבוי תפלה ותשובה כמו שמצינו במשה ובנינוה, ובכמה מקומות. וליי אניי יוסיף נרא׳־ה היפי׳ עיק׳ר התשוביה, וינחם ה־, נחמה היתד, לו בי עשה את הארס בארץ ולא בשמים1), ויתעצב אל לבו של אדם שהיה רע*), ונחמתי בי המלכתי את שאול אינו קשה על ד,שקרא [ראשו] מוכיח על סופו, ויתנחם דומיא דויכזב. אם. אמר הק׳ להשיב על אדם אחד או לממלכה אחת אינו חוזר בו כי בא יבא דברו הטוב, אבל על הרעה מתנחם ימיחם. <יב) נח. כירק עשב נתתי לכם את כל. שאלני ל* הכותב שאלני משומד אחד, וביהק׳ נותן וחוזר, אסרתי לו לאו, איל והלא נתן הכל לבני נח דכת׳ כירק עשב נתתי לבם את כל, והיאך אתם אומרים שאסר לכם בהמות וחיות ודנים, אינו אלא משל אמרתי לו. שלמה אמר בחכמתו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחירותם, צריך לדרוש הכל הלשון והמשמעות, אבל אין לומר כי הכל3) פי׳ להשחית הלשון, התורה הזהירה על החזיר, ואתם אומרים כי הכל אינו אלא משל, און חרשתם ועולה קצרתם שהרי מצינו אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר יחדיו יסופו נאם ה־, וכן האוכלים בשר החזיר ומרק פנולים כליהם, א־ל א־כ מהו כירק עשב נתתי לבם את כל, זה פתרונו דמיתי הכל לבש לירק עשב, כמו שהעשב יש שהוא ראוי לאכל כך בהמות וחיות יש מהן ראו• ויש מהן שאינו ראוי, וכן עופות ודגים, אותן שהזהיר הכתוב עליהם אינן ראוין. והשאר ראוים. (•נ) וירא. והנה שלשה אנשים. פוקרים המינים לומר שני רשויות הם, תשובה כי בסוף הפרשה כת׳ וילכו משם האנשים מדומה ואברהם עודנו עומד, א־כ כל היחיד אחד, פי׳ ר־ס. ובעל התשובות השיב מדכתיב ויבאו שני האנשים סדומה, איב נחלקו, וה־ר יוסף אומר אנשים ממש או גדולים או נביאים, ובכן אני דוחה אותם, ומה שכתוב שוב אשוב אליך כעת חיה בנבואה נאמר לו, אי נמי הק׳ אמר לו, והעד אחריו שכת׳ ויאמר ה׳ למה זה צחקה שרה איב הק׳ מדבר אליו. (יד) שכחתי• בפרשית ל״ך ל״ך. שאל נלח אהד להר׳ יוסף ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. מפני מה הוציא לחם ויין יותר מדבר אחי, ואיל שזהו לפי שעושין השקרמנט4) מלחם ויין, אמרתי לו מי היה כהן ומי נתן המעשר למי, איל מלכי צדק היה כהן, ואברהם נתן לו מעשר מכל, אמרתי לו היכן מצינו כהונתו של מלכי צדק לא מצינו עבודתו בשום מקום, אבל אברהם היה כהן, כמו שמצינו במימור נאם ה־ לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדוס רגליך שזהו (אמר) אמרפל ותביריו, וכת׳ שם אתה בהן לאל עליון על דברתי מלכי צדק, ומצינו שהקריב קרבנות ועל פי (הדבר?) [הדבור] במוריה את האיל וכמה קרבנות הקריב, ולכך הוציא לו מלך שלם לחם ויין בדי ליתן לו מעשר מן הלחם ומן היין וזהו ויתן לו מעשר מכל, שהוציא מעשר מוכן לאנשים עוברים היעפים, לחם ויין להשיב נפש, עור י־מ לחם כמו עבד לחם רב. עוד זה יוכיח היאך כת׳ ויתן לו מעשר סכל אי אפשר לומר מכל מה שהיה מביא, והלא בת׳ היימותי ידי לאל עליון ונו׳ והיאך היה נותן מעשר מדבר שאינו שלו. יוסיף. י) ראה בראשית רבה פ׳ כיז דברי ר׳ נהטיה ירי לוי. גם זח שם וראה ג״כ דעת זקנים. י) כי״ח: ואין לומר כי שלטה שיי להשחית הלשון. 4) 8801:0010111. " \