Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 19

10 מצור יוסף המקנא (נ) נעשה אדם. סקרו הסינין כי רבים הם, תשובה בצדו. ויברא אלהים ולא כתיב ויבראו. ד*א שיי רש־י בי מדת מעלה נמלך בפמליא שלו, בסו שמעינו סי ישתה את אחאב, ובן בישעיה את מי אשלח ומי ילך לנו, בנורת עירין שיתגמא ומאמר קדישין שאילתא. ועתה דברי הק׳ הרב רי יום טוב מיואני אשרש אשי משיו יקרא אלי: הרי בבל מעשה בראשית לא תמצא נעשה בי אם באדם; והטעם בי ברוב ו׳ ימים בבריאה תמצא כתוב למינהו, נ:דן, עושה שיי ובעשבים ובשרין המים ובעוף השמים ובנשש חיה האדמה. ובעשיית אדם למה לא כתבו למינהו פירש שיוליד אדם ולא יוליד בהמה או חיה או עוף על בן(לא) אמר הרב נ־ע כי זה היה מדברי משה רבינו ובן שתתנו: ויאמר אלהים לנו צוד, אלהים שנעשה אדם בלוט׳ שאדם יוליד ארם, וזהו במו למינהו לגבי אדם ומצינו עשייה באדם, את הנשש אשר עשו בחרן. אבל הנאון רבינו סעדיה סועד למה שאמרנו למעלה. מצינו רבים ,על היחיד אולי אובל נבר, בו, ורבים ככה. ובעל התשובות מוסיף עוד ראיה אהדת שהנו״ן במקום אל״ף. משכני אחריך נמצה שהוא כמו אמצה וכן בסוף הפסוק ננילה ונשמחה בך נזכירה. הנמון משנין') שאל לה־ר נתן, והוא השיב. אתי לבי נעצב עשה לי משפט בי אני נתתי ב׳ ליטרין למחצית שבר לעידון אחר אשר נר תחתיך בעיר הרשה2) וקנה פרנמטיא והלך ליריד פרובינש3) למכר סחורתינו והוזלה הסחורה והשסיד ויקצף מאד ויחר אפו ויקם ויאבד סחורתינו בלא רשותי ואתה ידעת בי אינני מלוה כיבית ועתה ששטה מששטי, ויקם ההגמון בחיטה ששובה וישבע כי ישלם הקרן ומה שראוי להמיח, אמי לו הח־ר נתן נ־ע ובי הק־ מעקש הישרה אמי לו לא אמר לו ולדבריכם העוד, הואיל |נטל| רשות בעשייה מפני מה לא נטל רשות כמחייה, שהרי בתוב אמחה את האדם אשר עשיתי, ואם תאמר לא היה צריך לפי שחטאו בנפשם, היי מצעו ברור הסלנה שלא בא להשמידם כי אם להפיצם ולבלבל לשונם אמר הבה נרדה ונבלה שם שפתם, אמר לו אם בן למה אמי נעשה אמר לו במלאכיו נמלך וכן הוא (נמלך) אומר בגזירת עירין סיתנמא ומאמר קרישין שאילתא, ועל זה נאמר מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. ודי יוסף שאל משומד אחר היאך תוכלו לומר שהק׳ נתיעין והלא כתי את מי נועץ ויבינהו וילמדהו משפט וילמדהו דעת ונוי והשבתי אדרבה משם יש להוכיח שהקב־ה מתייעץ מדבת׳ את מי נועץ ויבינהו, זה שתדונו אם היה כתוב את מי נועץ ולא יותר הייתי אומר שלא מעין לשום ברייה, אבל עכשיו שכתוב ויבינהו דה פתרונו את מי נועץ שיובל להבינו או ללמדו אורח משפט או להודיעו דרך תבונה. עוד שמעתי נעשה אדם, בנוהג שבעולם מלך או שלטון או שר שרוצה למנות שושט בארצו מגלה לבו לבני ארצו ואומר להם אני רוצה למנות עליכם שושט זה, כדי שלא יתרעמו עליו בך בשבא הק׳ לבראות אדם אמר לבריותיו נעשה אדם לסי שהיה רוצה לעשותו שושט על כל הארץ דכת׳ וירדו בדנת הים ובעוף השטים■ ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הממש על ר,איין ובן תמשילהו במעשה ידיך בל שתה תחת רגליו. (י) בצלמנו כדמותנו. שקרו לומר שיש דמות לבורא ומביאים ראיה שמצעו מקראות מזכירים חילוק איברים על הבורא כמו על אדם, וכובע ישועה בראשו, שי ה׳ דבר, עיני ה׳ בנאמני אמן, ואזניו אל שועתם, יד הי הויה, ועמדו רגליו, ויאמר ה־ אל לבו, ') ¥011116 '1 10) 1(161> ,־:860. *) 1116)1676(0■!^ '1—¥11161161170 . י) 071118■!?.