Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 10

ממזרח וממערב 10 התעסקו כספר הזה רק דרך אנב ולא עלתה בידם לחקור ולדרוש בפרוטרוט אחרי תכנו ותכונתו של הספר ושחברו. לכן כאו ונחזיק טובה לעורך ד,.ממזרח וששערב• כתתו פה לפנינו את הספר הזה כתוסו כסי אשר הכינו והגיהו לדפוס הרב הח׳ צדוק הכהן ראש הרבנים בארץ צרפת. ואנחנו נודיע פה בקצרה את כל הסרטים הנחוצים לידיעת הספר ההוא וטיב מחברו ע־ם הציונים שעשה הרב החכם הנ׳ל בספר שיוחד שהוציא לאור בשפת צרפת ע״ד המחבר הזה וספרו,). א) שם כהיי. בדדי אשר לפנינז נקרא בשם •יוסף המקנא* והנהז שתחיל בדברים האלה: .דאז קראתי בשם החבור יוסיף המקנא*. והנה הפרוש הפשוט הוא, כי השם הזה הוא שם עצם פרטי אך קשה הדבר מאוד מדוע נכתב השם יוסף ביוד, שלא נמצא בשום מקום בצורה בזאת, ולכן חשבו אחדים לאפר, כי אין זה שם עצם פרטי כי אם העתיד מהפעל יוסף כלומר (הספר הזה) יוסיף (בלב הקורא) את הקנאה (לאלהים ולתורתו) ולפי זה היתד, הקייאה הנבונה המקנה כמו יחזקאל ח׳ פסוק נ׳. אולם הפרוש הזה הוא דחוק מאד והפרוש הראשון הוא הנכון לדעתנו, כי באמת היה שם המחבר של הספר הזה יוסף כאשר נראה להלאה. מלבד השם יוסף המקנא נקיא הספר נם בשם .תשובת ה מיג ין* כנכר עוד משרידי האותיות שנשארו בכדדי. ב) מחבר הספר. בראש כד,־י של הספר יוסף המקנא תמצא הקדמה המתחילה בדברים האלה: ..לשון הרב ר, אליהו עד התחלת בראשית כי משם ואלך תשובות הי׳ יוסף בדדר נתן ד,אום[יציאל] ותשובות אביו ה־ר נתן ושאר הנזכרים באשר על שמם מבוארים־. היוצא מזה הוא יי ר׳ אליהו היה רק המלקט את כל דברי הספר ההוא ומחברו היד, ר׳ יוסף הנ־ל. אפס אם נעיין היטיב בכדדי או נמצא, בי ר׳ אליהו הנ*ל לא הסתפק תמיד רק בהבאת דברי המחבר כשהם לעצמם, כי אם הוסיף עליהם לפעמים משלו ונם שנד, במקומות אחדים את דברי המחבר כמדבר בעדו ולפעמים ידבר בנסתר. מכל זה נראה, כי ר׳ יוסף לקט את כל פסוקי התג־ך המובאים בספרו זה ויפרש אותם ע־ם דרכו ויחבר אליהס נם את פרושי אחרים ויעש מהם ספר שלם, אשר קראהו בשם תשובות המינין ור׳ אליהו הנ־ל עבר על ספרו זה בעשותו בו שנוים אחדים ויקראהו בשם יוסף המקנא, ומלבד זאת חבר אליו עוד הקדמה כאמור. בנונע לר׳ אליהו בעצמו הנה לא נמצא בהקדמתו איזה אות או מופת, אשר על םיו יכלנו לשער את טיבו ומהותו של ר׳ אליהו זה. הוא מודיע רק, כי הנהו כבר בימי זקנתו בעת עסקו בספר הזה, ולמק דעת את זמנו ומקומו עלינו לשים מקורם את עיוננו אל נ) זמנו של החבור הזה. נרין בספרו תולדות היהודים(חלק ו. הערה 7) מחליט, בי ר׳ אליהו ויתר החכמים הנזכרים בספר הוד, חיו בסוף המאה השתים עשרה. אולם הוא לא ראה את כי*ם אשר .1862 1168!1ועז6ע ו1ו£81 100)28 זסק 24181601 16 111)1086. 16) 0זץ!1 16 מסע 16)£111 (ו