Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 6

ממזרח וממערב 6 אוסלל כזה התמתנה גאוניותו של רבנו אליהו עוד־ בילדותו מהמסגרת הצרה. סהקרן החשכה אשר בה היה כלוא רוח ישראל בליטא ותשאף לאור, לדעת. עוד בילדותו היתד. משנת הנאון סדורה וצרופה בכור ההגיון הישר, עוד בנערותו מצא נתיבה סלולה בהערבוביה הנוראה של הספרות התלמודית. עוד באביב חייו לסד את חכמת הדקדוק ויעשה חיל בחכמת הלשון העברית, עוד בנערותו לסד בעיון רב ספרי תכונה, הנדסה ולפוריות אחרות האצורות בד,ספרות העברית המקורית והמתורנמה משפת ערב1). בגאוניותו של רבעו אליהו התלבשה גאוניות עמו, השואפת, בכל הזמנים ובכל המקומות, לד,חלץ ממסנרתה הצרה ולסנל אח הטוב והאור אשר בקרב כל האנושות. הנאון היה אומר: .כי כפי שיחסר לו לאדם ידיעת שערי החכמות לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה־. הפתגם הזה היה השאור לו־,תסיסה הרוחנית, אשר החלה בימים ההם בקרב בית ישראל. * * * * תפיסת הגאון היתד, מהירה וחזקה. האגדה מספרת עליו כי ב.משך שת* שעות היה לומד חמןזים דפים משטות חמורות־2). לסי חשבונו של חוקר־החיים, מולישוטו־"8) יש ביכלתו של האדם רבעוני לתפוס היטב במוחו, במשך שעה אחת, לכל היותר שלש מאות מושגים ברורים, ונם הנאון, לפי דבריו,'לא יוכל לקלוט במוחו יותר מחמש מאות מושגים ברורים ושלמים. ובלי ספק גוזמא רבה היא המסופר על דבר תפיסתו של הגאון, שסוף כל סוף נם עבודת מוחו היתד, נכנעת מפני הקים נפשיים ידועים. אבל האגדות המופלגות המסופרות על רבעו אליהו תעידנה כרוי כי מהירות מחשבתו והיקף תפיסתו עברו את הקו הקיצוני של גבולם הידוע, לכן היה לפלא בעיני בני דורו ונם בעינינו אנו. הגאון היה ממש •כבור סיד שאינו מאבד טפד,־, ולא עליו יצדקו דברי אקסניר 15x1160) האומר: .איזהו חכם מכל אדם, זה ששכח יותר מכל אדם־. אלו הורשה לנו לדבר בסגנון של .שבירת־האק• ע־ד כח־הזכרון הייתי אומר: מוחו של הגאון סוילנא נמשל לארנז מלא קופסות וזויות. פה בקופסה זו מונח כל הש־ם עם בל •נושאי כליף, ושם בזוית אחרת ננחים ואצורים כל המדרשים, פה התוספתא ושם הספרי. וכל הקופסוח ערוכות וסדורות במשטר מדויק כבבית־מרקחת. בתוך ערבוביה עולמית — סדר כזה! גאוניותו של רבינו אליהו לא היתד, של אחד החתים והנביאים. רוח השירה והחד ץ לא פעמה בו. גאוניותו היתד, של מהנדס ושל בעל הגיון בגבה מובן הטלה. אין כל ספק שאלו למד בבתי מדרשיהם אז היה בודאי לאחד מחוקרי הטבע היותר גדולים במאתו. הגאון בקש בלמודו, בתורתו את האמת הברורה ולא נשא פנים לבעלי הפוסקים נם הראשונים והקדמונים אם עותו את השכל הישר ויחללו את כבוד ההגיון האנושי4). י) הנאי! כהב אח הספר "איל טשולש" על הנסח המשולשים והנדסה ואיזה כללי תכונה ואלגיברא הכל ח׳ כללים (נדפס בווילנא תקע״ד). הוא חכר גם ספר גדול על חכמת התכונה וספר בשם "תקו6ות ומולדות* (שני הספרים האלה לא נדפסו עדיין, אך המה נזכרים בספרי תלמידיו ומקורביו) ספרו .דקדוק אליהו" על חכמת הדקדוק נדפס כווילנא חקג״ג. ב״כנסח ישראל" שנח א׳ נדפס חלק מכתבי-יר הגאון על חכמת הדקדוק. *) "עליות אליהו". .״11011(8111286111 .8101^11?״ :110168011011 .1, (י 4) "וחראח [הגאון] מלחמתו עם הראשונים אשי עשה עטחם להפליא* (כההקרמה לפירושו של חגאון על יונח).