Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 5

5 הגאון סווילנא הגאון נולד ביום נ׳ ראשון לחג הפסח בשנה הודם לט* *נ נעיר קטנה סילץ, והוא היה בכור לאביו רבי שלמה ולסן סדלנא. הוא היה, לםי ערוהם של בני דוח, .ילד יטה תאר וטוב רואי■. גוף זך ונשטה זכה, אשר זוונם עלה יטה. תורה מטוארה בבלי טסואר. הגאוניות העברית היתד, מתלבשת, לעתים לא רחוקות, נם בגולה, נם כתוך העוני והדחקות של התחום הצר בצורה יטה ונדמה. בני דורו של הגאון העידו כי טניו הטיקו.דו נהורא כטני טלאך אלהים■. הוא היה עני טדוכא כל ימי חייו ויסבול עם בני ביתו טחסור ולחין, רעב וקור, נדודים וטלטולים1), ולמרות כל פגעיו ותלאותיו לא הועם יטיו עד נשיטתו האחרונה. זה כחו של היוטי הטניס*, הרוחני, אשר לטי דברי ניתר. יברא לו גם יוסי חיצוני, נם צורה נאה. .חבטת אדם תאיר פניו־. רק עד השנה השבידת לסד תורה סטי רב, ומהשנה השמינית לימי חייו הוסיף לקח טעצטו, ויתטלטל ויתוכח בהלכה ואנדה עם רבנים נמלים. .בהיותו שש שנים וחצי דרש בבית־הכנסת חילוק אשר לטדו אביר; .בהיותו בן תשע שנים היו ידיו רב לו בטקרא, במשנה, בנטרא, בטוסקים. בשרת, טטרשי קדמונים ואחרונים*. בהיותו בן עשר שנים לסד כל חלקי הזוהר, סטר טרד־ם וכתבי האר־י דל; •בהיותו בן אחת עשרה שנה אז כל תהלה לעומתו טנרעת ...־; .בהיותו בן שתים עשרה שנה לא נודע כי באו כל שבע החבטות בקיבו בתכלית הדקות והאטת־; .בהיותו בן שלש עשרה שנה ויום אחד קבל תקף חסידותו ופרישותו כתועטת ראם לו. מי כמוהו טורה פנים חדשות בהלכות ואנחת*2). זו היא שטת כותב תולדותיו, שטת האנדה, ההתפעלות והנוזמא המזרחית. אבל אטת הוא הדבר, כי רב־נו אליהו היה ילד בלי כל שביב ילדות מצויה. הוא היה ילד־נאון, קטן־גדול, ילד דורש ברבים וטתטלטל עם .אדירי התורה, ארזי הלבנון־, ילד מתעמק בלמודי הננלר. ונם הנסת*, טשחיז את מוחו הרך בלמודי שים ופוסקים וטשביע את נטשו הרעבה בקבלה ובסתרי־תורה — ילד סטטוס כזה אל תבקשו בקרב העסיס־ האחרים, כי לא תמצאוהו. ילד כזה הוא צטזדיהגלות. פרחים ושושנים או ארזים ואלונים, לא יצמחו בשררדבתה, בקרקע רטש וטיש, אבל צמחים חזקים וטוצקים, פראים ונטלאים יציצו לטעמים נם בטקום כזה. * * * בני דורו של הגאון היו רחוקים בארצו מכל ידיעת לשון נכריה, מכל טדע וחבטה. היהודים דברו בשטח יהורית-אשבנזית ואת שטת טולין התרבותית, שטת העם אשר ישבו בקרבו, לא שטעו ויהיו מרוחקים טהטשבילים והנבונים שבקרב עם האמן. אף שביב אור אחד לא הניד, עליהם. חשך כזה, בערות כזאת לא ידעו בני ישראל כטעט סיום ד,לכם בנולה. הטלטול הנסתל והמסובך שרר בבית־הטדרש, בשוק ובכל טנות החיים. עקום השכל, עוות המיון בטדה נדושה כזו לא היה עוד כקרב עטנו. השפעתם של תלמידי שבתי צבי עשתה עוד שמות במחשך ותאכל במסתרים כסם טנטש וער לב. להרבנים, לד,גדולים בישראל לא היתד, כל ידיעה גם בחכמת הלשון העברית ויטנו ערף נם לספרי החכמה הכתובים או מתורגמים עברית בידי חכטי ישראל בדורות הכינים. ובדור י) כיסי נחורותיו כבר הלך [הגאון] גולח בדרך ורגליי חכמי ישיאל?**נים, ויעטר גרוב ערי פולין ואשכנז♦. (״קריה נאטנח♦ לטחרשי׳יפ צד 188). *) #עליות אליהו♦ זד כ׳ —ב״ב. דפוס וילנא חויט׳יח.