Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 2

ממזרח וממערב 2 . בגלותו ובאהלו, — נם אז לא נכין סכת גאוניותו וגדלותו הרוחנית, נם אז לא נדע את חולדות התסתחותו הסוסרית. הגאוניות, בכללה, לא תולדות הסקרים החיצוניים היא, כי לסעסים קרובות מאד תתגלה בכל תקסה גם למרות הסקרים החיצוניים, לסרות הסביכה זמעמדי-החיים. הגאון סוילנא לא נהנה מעולם אף במדד, כל שהיא מקניני התבל החטריים. מעולם לא הר לו טענות ומענות, או איזה תערומות על בני עמו, בני עירו ועדתו או קרוביו ורעיו. ולא לבר שלא חשב כי יש לו איזו זכות לדרוש מאחיו, בני עמו, במחיר גאוניותו כסף או כבוד, שררות או נשיאות, כי אם נם ברח ספני כל הדברים האלה כבורח משני הנגף והקטב. הוא היה איש בלי כל תביעות ודרישות. הוא העניק מאוצרו הרוחני לתלמידיו, לקרוביו, לבני דורו ולכל העם זה איזה דורות, ובכל זאת לא עלה מעולם על מחשבתו כי נותן הוא דבר־־מה לעמו. הוא היה באמת מאור הנולד" מבלי אשר ידע כי יאיר. כאשר לא תדע גם אכן־חן שהיא נוצצת. הגאון לא נהנה מהחיים המצויים, השכיחים, מחיי ד,.עולם הזה־ אף באצבע קטנה, אף הנאה קלה שבקלות, אבל הוא גם לא נשא נפשו לחיי •עולם הבא־. שגור היה בםיו: •אליהו יכול לעבוד לאלהים נם בלי עולם הבא*. זכרון הגאון מוילנא חרות עמוק בלב האומה ושמו נשא על כל שפה, מבלי אשר שאף לוה בימי חייו, מבלי אשר ידע כי יוכל להיות בזאת ומבלי אשר הרגיש וחש בנפשו כי נם היה יהיה כזאת. לא אוהביו ומעריציו, לא תנאים מיוחדים, לא מעמדים ידועים, לא איזו דחיסה מבחוץ הרימו את הגאון על. נשאוהו עד לשמים ויעשוהו לבן אל¬ מות, בי אם גאוניותו האטתית, חסידותו הטהורה, 'פנימיותו העמוקה שתו עליו נזר-אלהים, הן רק הן העתיקו את צורתו הרוחנית ממסניח המקום והזמן. מכונח־המאור של הגאון לא עבדה ברעש, בסאון ובחריקתינלנלים, בי אם שפכה בנחת ובנעימה אור רב על כל ההוגים בתורה. הוא היה נחבא בקרן־זוית, בירכתי בית¬ ד,מדרש, בארבע אמות של הלכה — ומשם, .מסתר־המדרנה*, האיר לכל בני הנולד, אור נדול ויצת את אש החסידות בלב בחירי הדור. הגאון היה ענו, שפל-רוח, מתון, שקט, ובכל זאת הסב מהפכה עקרית בארחות הלמוד של בני,דורו והדור הבא אחריו. הוא הורה סדר ושטה בדרכי־ד,למורי), הוא הסב מהסכר, נם במחשבות התלמודיים ויחוסם לחכמות התבל. הוא שור, הוד והדר מיוחד במינו על חיי בני עמו הרוחניים והמוסריים. הגאון לא היה •מחבר. במובנו המקובל בספרותנו. ולא לבד שלא הדפים כל ספר בחייו, כי אם נם לא נלד, את דעותיו והניונותיו בצורת מכתבים, אגרות, או שו־ת לנדולי י) בני הגאון נהקדסתם לפירושו על שו״ע אורח חיים יעירו: "ויותר שהיה [הגאון] חכם למד דעת את העם וחזקם ואמצם (במו פיו) שילמדו בסדר נכון שלא ימעדו רגליהם, בראשונה היחיד להיות בקי ככל ביד ספרים עם הנקודות והטעמים ערוכים בכל ושמורים, ועל צבאם דגל חכמת הדקדוק, וככר כחנו פקחים ושלמים שבחכמת הדקדוק בדברם עמו לא מצאו ירם ורגלם. אחרי זח צוח לחיות ששח סדרי משנה שגורה בפיו .עם כללות פירושיה המפורסמים ועל צבאה רגל גרסותיה חנבינוח . . . אחר הזהיר על דרבי העיון בים התלמוד, מתנאיה שיחיה (התלמיד) ישר העיון שונא רב הקושיות, מודח על האמת אפילו מסי תינוקת של ביתי רבן, וכל חפציו מדרך השכל לא ישוו נגד חאמת כי אז יצליח ואז ישכיל בלמודיו, ודברי חדודין ציה להמנע גס מתלמידים החסרים וילדים חרכים".