Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 150

ממזרח ומטערב 160 עיניהן צופיות על הנקיות זמיצק הבית, לכל הפחות 'כמספר השעות אשר תבטנה אל סראיהן כראי. נ. מה יפה אמרו חכמינו זכרם לברכה: "הוי עז כנמר ורץ כצבי*. בהקיץ האדם משנתו, בל יאהב תנומות כעצל, אבל יתגבר ויקום כרגע ממטתו, ירחץ את ידיו, פניו ורגליו וישאוף רוח צח, ויפתח את החלונות, ביתור בימי הקיץ יפתח את החלונות למען יבוא לבית רוח טהור מן החוץ. בדבר זה נוכל ללמוד הרבה מן האשכנזים הזהירי.ם מאד בחקי הבריאות ומנקים היטב בכל בקר אח בגדיהם ויסירו מעליהם כל אבק וכל אחד מהם, אף העני שבעניים, מקפיד ומדקדק מאד בנקיות בגדיו. כן יניחו על סף החלון את הכרים, הכסתות והשמיכות למען ישב בהם האויר מן החוץ, וגם בהערים הגדולות כוויען וברלין רואים אנחנו בבקר בכל הרחובות שהכרים והכסתות והטצעות מוצעים;־ל ספות החלונות הפתוחים לרחוב, ורק כעבור שעה תמימה יבוא כל דבר על מקומו כסדרו. האשכנזי יערוך ויחלק עתותיו בסדרים וצבא, כנריה המישר תנועת המכונה. בקומו משנתו ינקה את בגדיו, ירחץ אח בשרו ובהתפללו תפלה קצרה יאכל ארוחת הבקר ויעבוד עבודתו עד חצות, יאכל לחם צהרים, ינפש שעה אחת וישוב לעבודתו ולפעלו עדי ערב; בבואו בערב לביתו יביא בחשבון את מעשי בניו ובנותיו ויתבונן למלאכתם אם נגמרה ונעשתה כראוי ויחקר וידרוש אם הכינו ילדיו את השעורים אשר שמו המורים לפניהם בבתי הספר, אחר כן ,ינדל את בני ביתו ובהתפללם תפלת הערב ישכבו לנוח. — אם תתבונן אל דרכי חיי האשכנזי, תראה כי שומר הוא עת צאתו ובואו, מאכלו, משתהו, עבודתו, שכבו וקומו יעשה בעתם ובמועדר, כמשפטם ומערבתם. על בן הוא בריא אולם ורוחו נכון בקרבו, מה שאין כן בבני אחינו בארצנו. אנחנו מהפכים תמיר את הסדר. אמנם בימים שישבנו על אדמתנו ועמנו הטה אזן לתורת מוריו ומאשריו אז הורונו חכמינו לעשות קבע לתורה ולכל עבודה. אולם עתה באין לנו טורים, מחנכים ומדריכים עזבנו חוקי התורה והחיים וכמעט לפראים רמינו. עתה דבקו בנו מנהגים בזוים ונשחתים ער שכל רואנו ישרוק עלינו והננו ללעג ולקלס בעיני העמים. ,והייתם נקיים* ,ולא תשקצו את נפשותיכם* ,וחי בהם' כן צוה לנו מחוקקנו האלהי. אך האם לא נעשה ההפך ממה שכתוב? בני אחינו שבערי התחום, אפילו תלטירי חכמים שבהם, מנקים חוטמם בכנף בנדם הארוך, על שערות ראשם לא יעביר מסיק ועל כן כל חלאה בהם. כשיטבלו את בשרם יטבלוהו במים סרוחים ורלוחים ודבק בהם עור פחי. את בתי התפלה לא ינקו והמה עומדים צפופים ודחוקים ושואפים אויר משחת שעות אחדות. את ראשם יכפו בכפה בגאלת ונרפשת שנים רבות והיא כמו מצומרר■ לראשם יומם ולילה. אף בימי הקיץ יצנפו מצנפת של עור שער אשר כל אלה יסבו מחלת הראש וחלישות־העצבים. הטפשי6 שבנו מטבילים במוצאי ש*ק את נר השעוה ביין ,ההבדלה* השפוך על השלחן כדי לכבותו, יטבילו