Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 141

141 ממזרח וממערב חיא, אשר מעוצם אהבת עצמו ברא לו את הנפש הזאת, אשר לא תהחד עוד, כי היחדל הוא מהיות? הימות אף הוא לשחת? היתכן הדבר?,... עמנואל הוא, עים השקפותיו על החיים, מנעלי החמר .בכל לבבי ונפשי — אומר עמנואל — אהב את האיש הזה — את קהלת — ודבריו יקרו לי מאד... הוא יודע החיים עד תכלית, ורק טובת נפשו לבדו היא לנגד עיניו תמיד... ורק הענג אשר יוכל לרוות בחושיו לבד בו כל מאוייו— וגורל זולתו מה לו?*! ואהכת בעל החמר הזה למתילדה איננה אהבה לשמה .אהבתו למתילדה בת ההזיה היא המולכת שולל את נפש האדם. .נפשי דבקה בסתילדה — יספר עמנואל — כי בה אראה פני הנסיכה אשר בשם מתילדה נקראה אף היא, והוד יפיה יזכ־רני שנית נעם ימי נעורי, בשבתי אז לימין ידידות נפשי, במרחבי אין קץ. אז הייתי עדנה רך וצעיר, ובפעם הראשונה עליתי על במות ישחק להשמיע קול מנגינות, קול אשר הפליא כל לב, ואשר לקח גס לב הנסיכה, ומאז טשכתני חסד ובאהבתה נתמכתי וכאלהים הייתי בעיני, ופתאם לפתע נפלתי משמים ארץ, הייתי לבלהות! כי מתאם לפתע נודע לי חפצה, כי לא באהבתה ■אותי מש כתני אחריה בחבלי קסם, כי אם על חפצה לשמוע בקול כמריה, בחפצה כי אבגוד באמונת אבותי ואהפך לאחר, ומאז נמוג לבי בקרבי וכצל נהלכתי, עד כי נפלתי למשכב ומחלתי כבדה עלי מאד... ואז... זה הוא אסונו של הכשרון העברי הנדל פרא בקרן חשכה, כי גם , אחרי אשר הובא לקרן אורה ונמצאת לו שמש צדקה, נם אז לא תביא לו , מרפא בכנפיה, ■ ומה היתה אחרית מתילדה בת הרב? היא היתה פתאם לגברת עדינה,; לאשת אחד מורי הארץ, .אשר הציתה בלבבו אש האהבה ואחר כבוד לקחה ן לו לאשה" אך אשרה היה ערי רנע, כי היתה למשא על בעלה ונפשו נקעה ממנו, עד .כי ישביעגה גם כלמות במו פיו ויזכירנה מקורה ומוצאה בכל עת*. 1 ומה היה קץ עמנואל?; המספר מצא כאחד מה״ע כתוב לאמר: הקץ בא להמשורר עמנואל! ■ הוא יעד את הנסיך... בעל המשחקת הנודעת נם בעירנו בשם מתילדה £ אשד לכבודה שר את שירי תהלתו, אך תחת להתיצב אתו פנים אל פנים . במערכה הורידהו הנסיך אל בית המשוגעים, במקום מת אחר ימים אחדים במכאובים נוראים*... ן זה סופם וקצם של בעלי כשרונות עברים!