Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 137

137 סמזדח וממערב עמנואל הסשורר חושב את עצמו גם לחכם מדיני, והוא אויב בנפש לראש שרי ממשלת בריטניה — גלדשטון. עמנואל מנבא כי אחרית גלדשטון להכרית. .האם לא בשגעון ינהג? — קרא עמניאל — הלא תראו מעשהו — של גלדשטון — במצרים, כוש ופוט והחיו וכל איי הים, הן לצחוק הוא בכל מעשיו וגאון בריטניה שח בידיו עד עפר. נם בארצו אך אבחת חרב ודמים בדמים נגעו, והאיש כזה יוכל עמוד? האם לא בנופלים יפול ורוח נשב בו ואיננו?״״. עמנואל הנודד, הרעב ללחם, המאבד את חייו לדעת ע*י הבלים ושגיונות, — חלכה זה מלא חמה וקצף על גלדשטון אשר השח את גאון בריטניה! שחוק מר המביא לידי מחשבות נוגות! הבקרת החריפה של עמנואל, אשר הוא מבקר את גלדשטון, איננה אותה הבקרח העזה של מרי הנפש .הרעבים ויחפים", הנובעת ממקור ידיעות עמוקות, שכל חד ושנון, הגיון בריא וישר. בקרת מגולה כזו מחוללת, לפעמים. גדולות ונצורות, כי ידה תקיפה מאד, ומפניה יפלו גם נבורים בנופלים. בקרתו של .העטנואלים" שלנו היא רק דברים בטלים, שיחה רקנית המוציאים את האדם מעולמו אסר הוא נתון בו באמת ומעבירים אותו על דעתו. ידי עמנואל מלאות תמיד עבורה וגם איננו מוג־לב. אך זאת היא המארה הרובצת על .העטנואלים• שבנו, כי עבודתם עבודה נכריה ולשוא יפזרו כחותיהם. עבודה זו היא רק צל עבודה ואין בה ממש; אמץ לבם הוא רק התעוררות העורקים והתרגשות הנפש; תנועתם התמידית היא רק התגודדות וקליעה הנה והנה בלי מגמה ידועה. אחד המולי״ם חמד לו לצון ויחקה על אחד הגליונות תמונת עמנואל בעמדו לפניו ואמתחת גדולה מלאה שירים בידיו ומתחתיה היה כתוב ■לאמר: .זאת היא תמונת ידידנו המשורר עמנואל ברגע ישלך הרלוצה יחד עם אמתחת שיריו*. ׳ עמנואל זד. המאמין בכשרונו בכל כחותיו, זה החכם המדיני אשר שרים כגלדשטון משחק לו — הצטער מאד על תמונת־בלהות זאת אשר היתה לו כדבריו .למוקש ולמכשול לבי. אבל .כגמול ידיו — של המו״ל — הלא יושב לו, כי אציגהו למשפט — יתפאר עמנואל לפני מכיריו — ופרי מעלליו יאכל. הן כל יודעי דת ודין, אשר על דלתותם דפקתי כלם יחד הגידו לי, כי לא ינקה האיש וכי כל כפר לא יועיל לו, ועד בור ינוס*. עמנואל לא יבקש עבודה שיש בה תועלת לנפשו ותועלת לאחרים. לא ישלים את נפשו בידיעותיו וכשרונותיו, כי אם ידפוק על דלתות יודעי דת ודין, למען יניסו אח הטו״ל עד בור. גם זו עבודה! עמנואל אשר עות דרכיו, קלקל מעשיו וקפח כשרונו בידיו עצמו — יתאונן על ההשגחה העליונה ועל רוע הנהגתה. עמנואל הוא אחד .הכופרים• המצוים בתחום המושב. כפירתם איננה בת הפילוסופיה הנוקבת ויורדת, עד תהום הדברים; איננה גם אותה הכפירה המתונה' הנקנית ביגיעה רבה ומצביעה כפור, כי אם אותה הכפירה הזוללה והנמהרה שאנו פוגשים אותה בין חצי היודעים, או בין אלה האנשים אשר ימצאו נחת רוח מיוחדה בשלילה וסתירה, מאין כל דעה חיובית בקרבם. .איך אתן צדק לפעלו —